מייה שם, בת ה-21 משוהם, שוחררה משבי חמאס בפעימה האחרונה אחרי שנחטפה בשבעה באוקטובר מהמסיבה ברעים. אתמול (שישי) בערב ב"אולפן שישי" היא שיתפה מה עברה באותה שבת שחורה, במשך 54 ימים בידי המחבלים, וגם על החזרה הביתה והשיקום - הפיזי והנפשי.
"המחבל נגע בי בחלק העליון של הגוף, צרחתי בטירוף"
בזמן שבילתה במסיבה עם חברה הטוב אליה טולדנו ז"ל, מייה הרגישה שמשהו הולך לקרות. "הייתה לי תחושת מועקה מאוד כבדה. איך שהתחילו האזעקות יצאנו מיד הביתה. אחרי 25 דקות של נסיעה, חיכו לנו שני טנדרים עם מחבלים", היא סיפרה. "ירו לנו על החלונות. אחד החמאסניקים הסתכל עליי וירה לי ביד מטווח מאוד קצר. צעקתי 'אין לי יד! אמרתי 'שמע ישראל', לא רציתי למות".
"מחבל קשר לאליה את הידיים. הוא הסתובב אליי והתחנן שאבוא איתו. הוא פחד. מאז לא ראיתי אותו יותר", שחזרה מייה, ששכבה שם מכוסה בדם, עד שלפתע ראתה מחבל מבעד ללהבות. "זו הייתה החלטה של רגע - או ללכת איתו ומה שיהיה יהיה או להישאר ולמות. הוא התחיל לגעת בי בחלק העליון של הגוף, בזמן שאני מחזיקה את היד וכולי דם. צרחתי בטירוף. משום מקום בא רכב עם ארבעה מחבלים. אחד מהם משך אותי מהשיער, הכניס אותי לרכב, הוריד לי את הראש - ונסענו לעזה".
הצעירה סיפרה כי כשהגיעה לעזה, משכו אותה מהשיער וזרקו אותה בחדר אחורי של בית חולים. את היד הפצועה שלה קשרו המחבלים המתועבים לחתיכת פלסטיק. "כך הייתי במשך שלושה ימים. לאחר מכן הלבישו אותי ולקחו אותי לחדר ניתוח, בלי משככי כאבים, בלי כלום. המנתח אמר לי 'את לא תחזרי בחיים הביתה'", הוסיפה.
"אשת המחבל קינאה שהוא איתי לבד בחדר, לא נתנה לי אוכל"
במשך כל 54 הימים הוחזקה מייה פצועה בחדר קטן על מזרון מול מחבל ששמר עליה 24 שעות ביממה. "העיניים שלו והפנים שלו עדיין בראש שלי. הוא בחן אותי, פחדתי שהוא ידפוק לי כדור בראש פתאום", ציינה המשוחררת משבי חמאס. "אחרי זה העבירו אותי לחדר פנימי עם משפחה. זרקו לי אוכל פעם ביום, היו ימים שלא קיבלתי אוכל. הילדים פתחו את הדלת, הסתכלו עליי וצחקו. הילד, בן 10, נכנס עם שקית ממתקים לחדר. נתן לאביו, נעמד לידי, פתח את השקית - סגר והלך. זה על הרוע, הסתכלו עליי כמו על חיה".
"המחבל לא נגע בי רק מהסיבה הפשוטה שאשתו הייתה מחוץ לחדר. סביר להניח שאם היינו לבד, יש סיכוי גדול שהיה קורה משהו", אמרה מייה. "אשתו לא יכלה לסבול את העובדה שאני נמצאת עם בעלה לבד בחדר, היא קינאה. היא נכנסה פעם בכמה ימים, דיברה איתו, הביאו לו אוכל, קפה, תה, ולי כלום. היו ימים שהיא לא הייתה נותנת לי לאכול בכלל".
בחדר שבו הוחזקה, נאסר על מייה לדבר, לזוז או לבכות. "פעם אחת ממש נחנקתי, והוא איים עליי שאם לא אפסיק לבכות הוא יישלח אותי למנהרה. הכנסתי לעצמי לראש - 'תישארי חזקה. אל תתפרקי פה, את תכף חוזרת הביתה'. זה מה שאמרתי לעצמי כל הזמן. חשבתי על אימא, באיזה סרט היא נמצאת, ועל כל המשפחה. היו לי מחשבות על תאילנד. איך אני יוצאת משם וטסה עם אימא. זו ראייה הישרדותית".
"בישלתי לשלושה מחבלים, זה או זה - או להיאנס"
עוד סיפרה מייה כי "יום אחד המחבל התחרפן. הוא התחיל לבכות, ולקח את הקלשניקוב שלו. הייתי בטוחה שידפוק לי כדור בראש. באתי אליו, שאלתי אותו למה הוא בוכה. הוא אמר ששני חברים שלו נהרגו מהפצצות של ישראל. בלב שלי הייתי מבסוטה רצח. שיחקתי את המשחק כאילו שכואב לי, כאילו אני כואבת את כאבו".
בשלב מסוים התחילו המחבלים להעביר את הצעירה בין דירות, כאשר משפחת המחבל עוברת יחד איתה. "לא ראיתי אור יום כל ה-54 ימים האלו. הגוף שלי לא זז. היה לי קשה ללכת, הרגליים שלי רעדו. ישנתי שעה ביממה, אי אפשר לישון כשהוא יושב ובוהה בי. מקלחת? בחלומות", אמרה.
"פעם אחת עברנו לבית עם עוד שלושה חמאסניקים. כולם ישבו חמושים עם כיסוי על הפנים. פחדתי פחד מוות", הוסיפה. "שאלתי אותם אם הם רעבים. שלחתי אחד מהם לשוק, אמרתי לו שיביא כמה מצרכים ועשיתי להם תבשיל 'טבחה'. הקללתי את הסיטואציה. זה או להכין להם אוכל - או להירצח או להיאנס".
"עפתי מההדף של תקיפת צה"ל, היו כמה ימים שלא שמעתי כלום"
מייה ציינה כי היא שמעה את ההפצצות של חיל האוויר הישראלי. "היו בומים מטורפים, זכוכיות נשברו עליי, עפתי מההדף. היו כמה ימים שלא הצלחתי לשמוע", היא שחזרה. "לא פחדתי מזה לרגע, זה עשה לי טוב. הרגשתי שלא שוכחים אותי. עד שבאמת יום אחד היה שקט מוחלט והבנתי שמשהו קורה". עוד הדגישה הצעירה על העזתים: "אין שם אזרח אחד תמים, זה לא קיים".
כשהעסקה לשחרור החטופים יצאה לדרך, המחבלים העבירו את מייה למקום אחר, שם היא פגשה לראשונה חטופים אחרים. "הם היו שבר כלי ממש. זו רולטה רוסית. חלק משתחררים וחלק נשארים, זה הדבר הכי קשה בעולם", היא אמרה. על הפרידה המחטופים שלא שוחררו: "הם קמו לחבק אותי, והתחננו 'מייה, בבקשה תעשי בלגן. שלא יישכחו אותנו'. התנצלתי על זה שאני יוצאת, אמרתי להם 'אתם תצאו, אני מבטיחה'".
"אחרי הניתוח מייה סבלה מפרכוסים, אפילפסיה בגלל הטראומה"
עם שובה לישראל, מייה נפגשה לראשונה מזה 54 ימים עם אימה קרן, ונשברה. "קיבלתי אותה שבר כלי, רזה, מכופפת, לוחשת", סיפרה האם, שנלחמה על שחרור בתה. "אחרי הניתוח שעברה היא חטפה התקף פרכוסים מטורף. זו הייתה אפילפסיה שנוצרה כתוצאה מחוסר השינה והטראומה". מייה הוסיפה: "כשחזרתי הביתה לאימא שלי הרגשתי שיש לי מקום להתפרק, אז זה יצא לי פיזית", הסבירה.
אליה ז"ל, חברה הטוב ביותר, שנחטף גם הוא, נרצח בשבי. צה"ל חילץ את גופתו מרצועת עזה. מייה לא הייתה בהלוויה, אך אזרה כוחות לעלות לקברו. "הוא היה הבן אדם הכי אופטימי והכי מואר. הוא היה יחיד ומיוחד", אמרה לאחיו ליד הקבר.