אריאל ליביה נרצח בידי מחבלים ביום שבת, לאחר שהצליח להציל את משפחתו בעת ששהו בבית הסבתא באופקים. אשתו שושנה אספה כוחותיה כדי לספר על הרגעים הבלתי-נתפסים בהם הם התחבאו בחדר האחורי בקומה השנייה, על הפחד כשהמחבלים נכנסו לבית ועל חוסר האונים שחוו היא וילדיה כשהתחבאו שעות על הגג בידיעה שאריאל נותר מאחור.
"קמנו בבוקר בגלל האזעקות, חמותי גרה שני בתים לידינו והבת שלי נכנסה להיסטריה ורצתה ללכת לסבתא ולהיות עם בני גילה", היא מספרת. "תוך שניות שמענו יריות והבנו מה קורה. נכנסנו הביתה מהר כל הילדים וסגרנו דלתות וחלונות, עלינו לקומה השנייה לחדר האחורי והסתרנו את הילדים. היינו שם בשקט".
- "יהל, בת 3, נחטפה מהבית שלה"
- "הוא וידא הריגה ונתן לה עוד שתי יריות"
- ההודעות האחרונות: משפחות שלמות בעוטף נמחקו
- "ירו בנו, אני הולכת למות. אוהבת אותך"
שושנה מספרת שהיא ומשפחתה ניסו להתקשר למשטרה אך לא קיבלו מענה. "שמענו את המחבלים מגיעים לבית, נכנסים ופותחים את החלון. שמענו את הקולות שלהם בתוך הבית. אמרתי לבעלי 'הם פה'. הוא אמר 'בואו נצא מהחלון'".
אחרי שהמחבלים התקרבו לחדר האחורי אריאל צעק למשפחתו "תברחו מהחלון" ועזר להם לקפוץ מחלון הגג אחד אחרי השני, כפי שנראה בתיעוד ממצלמות האבטחה. "קפצנו מהחלון כולנו לגג של השכנים. חמותי ראתה את המחבל ובעלי בדיוק יצא ואז הוא ירה בו והרג אותו. היינו בגג שלוש שעות ורציתי לחזור לראות מה קורה איתו". שושנה נאלצה להבין לבד שבעלה כבר לא יגיע: "ידעתי שהוא לא בא בגלל שהוא מת. הוא לקח מוט ברזל ואמר לי שהוא יתעמת איתם".
"הוא היה כמעט בחוץ וכמעט הצליח לצאת", היא מספרת בצער. "המחבל הארור ראה את חמותי אבל היה לו מעצור בנשק וכך היא ניצלה. בעלי בא לצאת אחרון ובדיוק כשהוא יצא הוא נורה כמה פעמים בראש ונפל".
במשך שלוש שעות הסתתרה שושנה עם ילדיה ומשפחתה על הגג, בין דודי השמש. אולי יותר, אולי פחות. "לא הייתה לנו תחושת זמן", היא אומרת. "החבאנו את הילדים על הגג. רציתי לצאת ולהציל את אריאל אבל גיסי אמר לי 'אם תצאי הם מגלים שאנחנו פה והורגים את כולנו'". על הגג שמרו על דממת מוות תינוקת בת שלושה שבועות, ילד בן שלוש ועוד שני ילדים בני שש ושבע. "זה היה נס ענקי שלא גילו אותנו. כולם שתקו. התינוקת לא הוציאה ציוץ אחד קטן".
שושנה חשבה על אריאל בכל רגע בו שהתה על הגג והגנה על ילדיה. "רציתי לצאת לבעלי אבל גיסי פשוט לא נתן לי. כל רגע שאלתי 'מה איתו, מה איתו', אולי אפשר לנסות להציל אותו". בשלב מסוים שמעו שושנה ומשפחתה שמחבלים עולים לגגות, וכשהגיעו כוחות הביטחון הם חששו שיזוהו בטעות כמחבלים. "גיסי נופף עם הכיפה שלו ואמר שצריך לעדכן אותם שאנחנו למעלה עם תינוקות. שלחו רחפן שיזהו שזה אנחנו ואז עלה שוטר עם חיילים ואמר לו שאחי שם בפנים". השעה הקשה הגיעה לאחר כשגיסה של שושנה הלך לזהות את אריאל ואמר לה את הבשורה הכי נוראית שיש. אריאל נרצח. "צרחתי את נשמתי והורידו אותנו מהגג", היא מספרת.
"לא יכולתי לדבר או לעכל את זה. לא האמנתי אפילו לרגע. התפללתי שזה לא נכון". שושנה עוד לא עיכלה בעצמה שאיבדה את בעלה בבוקר יום שבת תמים, וכבר הייתה צריכה לספר לילדיה הקטנים שאביהם מת. "ישבתי עם הילדים ואמרתי להם 'אבא מת, הוא לא יחזור. האבא הגיבור שלנו לא יחזור. הוא הציל אותנו ולא יחזור'".
"סיפרתי לבת שלי והיא התחילה לבכות. אחר כך הלכתי לקטן ואמרתי לו 'אבא לא יחזור. הוא הציל אותך ותמיד יהיה איתך בלב. הוא עכשיו בשמיים אבל הוא לא יחזור'. הוא אמר לי 'אמא הוא נמצא הוא בבית חולים'. הוא לא רצה לקבל את זה". המסר של שושנה היה חד-משמעי. "אמרתי שוב לילד הקטן 'אבא מת', אבל הוא ברח ממני. הוא כל הזמן שאל איפה אבא ואמר שהוא בבית חולים. אי אפשר לעכל את זה".