תנאים סניטרים ירודים, שהייה ארוכה מתחת לאדמה ואימה תמידית - החטופים והחטופות ששוחררו בימים האחרונים, לאחר כ-50 ימים שבהם הוחזקו בידי מחבלי החמאס, סיפקו מידע נוסף על התנאים שבהם שהו.
בני משפחתה של אחת החטופות שחזרה השבוע סיפרו כי בזמן שהייתה בשבי פגשה חטופים אחרים שעדיין לא חזרו לישראל והם ביקשו ממנה לזכור שמות ומספרי טלפון של ההורים כדי שתמסור להם אות חיים. מן הדברים ששיתפה עלה כי החטופים קיבלו מעט מאוד אוכל, וכי בימים האחרונים הייתה אספקה ירודה מאוד והתנאים הסניטריים היו קשים. עוד הוסיפה כי באחד הימים הגיע אח לבדוק אותם.
החטופה שיתפה כי לא התקלחה מהיום שנחטפה, והועברה בין כמה מקומות מסתור, ובהם מנהרות. חלק מהימים במבנים מעל פני הקרקע. לדבריה, החטופים הרגישו היטב את הפצצות צה"ל ומיטותיהם רעדו - והם חששו מאוד לחייהם.
החטופה, ששבה אחרי ימים ארוכים בידי מחבלי החמאס, סיפרה כי כשרצו להתפנות לשירותים היו צריכים לדפוק על הדלת של החדר כדי שייקחו אותם. לעתים עברו שעות עד שהוציאו אותם להתפנות.
העדויות הללו מתכתבות היטב עם דברים שסיפרו חטופים אחרים ששוחררו שמספרים גם כן על תנאים קשים ועל אוכל מועט ביותר. אדריאנה, כלתה של יפה אדר בת ה-84 ששוחררה, סיפרה ל-N12 שהיא "ירדה מאוד במשקל. היא אכלה שם רק אורז ופיתות קטנות שהיו צריכים לחלק לחתיכות קטנות כדי שיספיקו לחטופים שהיו יחד איתה. הם לא ידעו אם למוחרת יהיה להם אוכל".
גם קרוביהם של משפחת מונדר ששוחררה אחרי 49 ימים סיפרו על התנאים הקשים. "התנאים היו לא פשוטים. במהלך ימי השבי בני המשפחה עברו כמה וכמה מקומות ביחד עם החוטפים. כדי לישון הם היו צריכים לחבר שלשות של כיסאות פלסטיק וזה היה תקופה של למעלה מחודש".
המשפחה סיפרה שהשומר שהחזיק בשלושה אמר להם "שהוא בעצמו רזה עשרה קילו - כי אין מה לאכול". עוד אמרה: "הם היו סגורים בחדר ונדרשו לבקש רשות כדי לצאת לשירותים. אחרי זמן המתנה ממושך היה מגיע נציג של החוטפים, מלווה אותם לשירותים ודורש שיהיו בשקט כדי שלא ישמעו אותם אזרחים בחוץ".