כמה חודשים עברו מאז שכוחות צה"ל יצאו מג'באליה ומזייתון, ונראה שחזרנו לאחור. חמאס מזמן הספיק לחזור אל האזורים הללו שפונו, לשקם תשתיות ולהפגין משילות, עד כדי שלא הייתה ברירה לקבל החלטה ולחזור לפעול שם נגד קיני הטרור. במקביל, העזתים מתפנים מהמרחב ומתקדמת גם הפעולה בעיר הדרומית ביותר ברצועה, רפיח.
צה"ל קרא אתמול (שבת) לתושבים בג'באליה ובשכונות במרחב להתפנות זמנית למחסות בעיר עזה. זה מצטרף לקריאות לפינוי בימים האחרונים במזרח רפיח באמצעות הטלת כרוזים, הודעות SMS, שיחות טלפון ושידורי מדיה בערבית. במסגרת זו, העזתים התבקשו להתפנות למרחב ההומניטרי המורחב במוואסי, ועד כה כ-300 אלף עזתים נעו לשם.
כרים ג'ודה, צעיר עזתי שבימים האחרונים נמלט מרפיח, סיפר: "יום הדין הגיע לג'באליה, כל האנשים שברחובות נמלטים. מספיק לך לשגר רקטות חסרות תועלת שאין להן ערך או השפעה. הצבא חוזר ומחסל את השטח, אבל אתם לא מספיק חכמים - זורקים רקטה ובורחים. זה כמו משחק של חתול ועכבר, אבל זה עולה לנו במוות".
"נוכל לנצח כשהפלסטינים יתחילו לדרוש את משפטו של סינוואר, כמו שהישראלים דורשים את משפטו של נתניהו", המשיך ג'ודה. "חמאס מעדיף את הישרדותו על פני הישרדות החברה והארץ. פוגשים הרבה חמאסניקים ודורשים מהם שהתנועה תגיד די, שיחתמו על כל הסכם ויעזבו את עזה".
גם העיתונאי העזתי אחמד ואא'יל חמדאן התייחס למלחמה: "אנחנו יודעים היטב מה כיוון המלחמה בעזה ולאן היא מועדת, אבל אנחנו משקרים לעצמנו ואומרים בכל סבב של משא ומתן 'אולי, אולי' למרות שאנחנו משוכנעים לחלוטין שמטרתו היחידה של נתניהו היא להאריך את המלחמה ללא הגבלת זמן. רק עוצמתה ואופייה משתנים מעת לעת".
נור, עזתית נוספת, שיתפה: "נאלצנו לקנות אוהל לעקורים, בניסיון עלוב להפוך את החיים באוהל לאנושיים יותר. האוהל היה אמור להיות בחינם, אבל קנינו אותו ב-700 דולר. בפרסומת היה כתוב שזה אוהל נורווגי. ככל שאני בוכה יותר ממצוקה, החיים האלה נעשים קשים יותר. אין לנו כאן נחמה מלבד הים שאנחנו יושבים מולו. אנחנו משליכים את הדאגות שלנו בתקווה שכל זה יעבור יום אחד ואנחנו נישאר, ועזה תישאר".
"הימים הקרובים יהיו קודרים מאוד בדרום רצועת עזה ותהיה תקופת רעב שדומה למה שקרה בצפון אם המעברים ימשיכו להיסגר", הוסיפה נור. "ההבדל הוא שמספר העזתים כאן הוא הרבה יותר גדול. אני מאמינה שהרעיון של נמל ימי כפתרון להבאת סיוע יכול לעזור".
מקדאד, תושב הרצועה, הוסיף: "אומרים פעולה מצומצמת אבל יותר ממחצית מהאוכלוסייה ברפיח פונתה עקב הפצצות ארטילריות אינטנסיביות ואלימות. עכשיו מפנים מתחמי מגורים לכיוון המערב, כל זה תחת השם 'פעולה מוגבלת'. אנחנו מתפנים בפעם השלישית, הרביעית, החמישית והשישית. נושאים את האוהלים שלנו ואת חיינו, מנסים לסדר אותם. איך כל החיים יכולים להשתלב במשאית או בטנדר? איפה אנחנו שמים זיכרונות, חפצים, ודברים חשובים יותר כמו אוכל, מצעים, בגדים או מים? אנחנו מתים אלפי פעמים לפני שהגוף מת".