חצי שנה למלחמה, חצינו שוב את הגבול לרצועת עזה. בפאתי שכונת זייתון, מסדרון נצרים על שם ההתנחלות שהייתה כאן, המסדרון שמונע תנועת פלסטינים צפונה, נדמה שאין בית אחד שנותר שלם. מכל בית כזה נורתה אש לעבר צה"ל, והכול נחרב.
זו כבר לא אותה מלחמה שראינו כאן לפני חצי שנה: בשטח יש פחות מחמישית מהכוח שהיה כאן בשיא הלחימה. פחות אש, יותר פעולות מבצעיות נקודתיות, יותר שגרה, כזו שעלולה להיות מסוכנת בפני עצמה, מול ארגון טרור שימשיך לנסות ולפגוע.
רס"ן אסף ויינברג, מ"פ בחטיבת הנח"ל, סיפר על מה שהשתנה בחצי שנה של לחימה. "הביטחון. החוסן הלאומי נפגע ב-7 באוקטובר ואני חושב שהיה צורך בדבר הזה, להיכנס למלחמה, להשמיד את חמאס. זה הסב להם (ללוחמים – ד"ק) את המקצוע הרבה יותר לעומק, את הכשירות, את המלחמתיות, את הזיקה לארץ, לאהבת המדינה".
ויינברג הסביר כי "אנחנו גם תוקפים בעוצמה הרבה יותר חזקה, אנחנו מביאים תוצאות, ממשימה למשימה אנחנו נהיים חזקים יותר, אנחנו רואים את חמאס מתמוטט, וזה מה שנותן לנו כוח להמשיך קדימה".
לפני כחודשיים הצטרפו ללחימה בעזה לוחמים חדשים שרק סיימו את ההכשרה. "אנחנו מתצפתים על הגזרה וכל מי שעובר, אנחנו מדווחים", הסביר אחד מהלוחמים החדשים. "זה הרגע המשמעותי ביותר. נטו מה שלמדנו, ישר יישמנו את זה".
הוא שחזר: "הייתה לנו התקפה לפני כמה ימים, צלף ירה לנו על המרחב. אנחנו מרגישים אותם ולכן המתח המבצעי עדיין נשמר. כמעט כל שבוע אנחנו רואים מחבלים. אנחנו מדווחים ואם צריך להוריד אותם, אנחנו מורידים. יצא לנו לראות מחבלים שמתחפשים לנשים ולזקנים. רואים איך הם מסתתרים בחסות האוכלוסייה, מסתובבים שם, משתמשים בשיירות ההומניטריות כדי לקחת את האוכל".
ללוחמים יש כמה חלומות שהם מקווים להגשים. "שנחזיר את החטופים, זה הכי חשוב", הם אמרו. "שנחזור בשלום. שסינוואר יעבור בכוונת".