כשתאיר וזאני, צעירה בת 22 מיבנה, ישבה בביתה לאחר ששרדה את הטבח במסיבת נובה ליד רעים, היא הרגישה חוסר שקט והחליטה לעשות מעשה - להתגייס למילואים. כקצינה בדרגת סרן, לוחמת מעברים בשירותה הצבאי, הבינה כי הסיפור גדול יותר ממה שארע לה ולחבריה, והחליטה לשים עצמה בצד למען כולנו והמדינה.
וזאני הגיעה לאולפן וסיפרה לעופר חדד וגלית גוטמן על ההחלטה להתגייס ועל הרגעים הקשים במסיבה. "רק בדיעבד הבנתי את סדר הגודל של מה שעברנו שם. אנשים שהלכו לשמוח, לרקוד ולהיות ביחד - מצאו עצמם בבריחה במשך שעות וניסיון להציל עצמם ואחרים", נזכרה.
בזמן שזה קורה מבינים את גודל האירוע?
"לא בזמן שזה קורה, רק אחרי שהגעתי הביתה. ראיתי סרטונים שצילמתי בעצמי ולא האמנתי שזה יהפוך לעדות של דברים שקרו לנו. לא הבנתי את סדר הגודל של מה שקורה, רק אחרי שאנשים דיברו על זה, כשקיבלתי טלפונים מאנשים שיושבים בבית והסבירו לי לאן לברוח".
והכדורים במהלך השעות האלה?
"הכדורים שורקים מעלינו כל הזמן. זה היה מצב שאם אני מרימה את הראש מהשיח אני חוטפת כדור, ועדיין לא הבנתי שיש מסביבנו אלפי מחבלים".
מה הבנת שקורה באותו רגע?
"כשהתחילו הטילים עוד נשארנו בשטח המסיבה, וחשבנו שזה בסך הכל צבע אדום, יש אזעקות לפעמים. אבל אז שמענו ירי, בראש שלי חשבתי פיגוע של מחבל-שניים. בשירות הצבאי הייתי לוחמת מעברים אז יצא לי להיות בסביבה עוינת. כשהתחלנו לשמוע את היריות החלטנו להתקדם לכיוון היציאה. חברים התחילו לברוח ואני נשארתי בכביש, כדי להבין מה קורה. הכל קרה בשניות, החלטה של רגע".
וזאני הבינה שמכאן היא צריכה לקבל החלטה: לשקוע או להחזיר את השליטה לידייה. "אחרי שחזרתי הביתה, בכל יום לא תפקדתי, לא הכרתי את עצמי. כל הזמן חשבתי: 'איך קרה שאני, ילדה בת 22, בורחת על החיים שלי ושיורים בנו כמו ברווזים', אכלתי את עצמי", סיפרה. "הבנתי שאו שאכנס למצב של הלקאה עצמית או שאבין שיש אירוע יותר גדול שכל המדינה מעורבת בו וזה כבר לא רק אני ומי שהיה במסיבה".
התגייסת שבועיים אחרי האירוע הזה. זה עזר לצאת מהקיפאון?
"עזר, אבל זה עדיין שם. לשים את המדים ולהתגייס למען משהו אחר מזיז את הסיפור קצת הצידה, אבל זה תמיד רודף אותנו. זה עוזר לשים את זה בצד וללכת למשהו אחר".
יודעת מה הייתה ההחלטה שעזרה לך לשרוד את הטבח?
"באותו רגע החלטתי ללכת לנקודה, והדרך פעולה הייתה להתקדם קצת בכל פעם. כל הזמן שאלתי: 'להמשיך להתחבא או להתקדם'".
מה אמא אמרה על ההתגייסות?
"כבר שלושה חודשים אני בצפון, ובכל פעם שאני חוזרת אמא מתחננת שכבר אחזור ואשאר".