מנהיגם של יותר משני מיליון איש נמצא מתחת לאדמה כבר כמעט ארבעה חודשים. עזה נהרסת, אנשיה רעבים, אלפים מאנשי תנועתו נהרגו ויותר ממיליון היגרו דרומה. אבל הוא מחזיק ביהלום מבחינתו - יותר מ-130 חטופים ישראלים מוחזקים ברצועה, ובמשא ומתן עליהם הוא מצליח לערער את עצביה של מדינה שלמה. יחד עם הצמרת הגבוהה של חמאס בעזה הם מושכים את הזמן ומחליטים שלא להחליט.
כדי להיכנס לראש של סינוואר ולנסות להבין את הסיבות להתנהלותו, צריך להשליך את כל מה שאנחנו "המערביים" חושבים על האיש הזה ולהיכנס לראשו של מנהיג ג'יהאדיסטי-משיחי. "הוא אדם מאוד דתי, מאמין וסגפן", מסביר תחילה גרשון בסקין, מנהל מחלקת מזרח תיכון בארגון הקהילות הבין-לאומיות. להערכתו, סינוואר מאמין שהוא ייצא מהמלחמה הזאת כמנצח ובחיים.
"הוא התראיין פעם על כך שב-11 שנות נישואים יש לו 9 ילדים, ואמר: '3 מילדיי ייהרגו על ידי ישראל, 3 יילכו לבית סוהר. יישארו אולי 3'. ככה הוא מתייחס לחיים - הוא יודע שהוא יהיה שהיד וינסה להרוג כמה שיותר ישראלים בדרך", הוא מוסיף. סינוואר מאמין שהוא ייצא מהמלחמה הזאת כמנצח ובחיים, העולם יכפה על מדינת ישראל הפסקת אש - אז הוא לא ממהר כי בינתיים ישראל שוקעת בבוץ של עזה".
סא"ל במיל' אלון אביתר, מומחה לזירה הפלסטינית, ממשיך את הקו לפיו מדובר בראש ובראשונה באדם דתי שפועל על פי אמונה ג'יהאדיסטית קיצונית: "סינוואר חלם 30 שנה להגיע לרגע הזה, הוא גדל על ברכיו של אחמד יאסין שאמר שמנהיגי החמאס נולדו להיות קדושים", הוא אומר. לדבריו, זו למעשה מהותה של ההתנגדות ושל המאבק המזוין, וקשה מאוד לשבור אמונה אלוהית מהסוג הזה. "הוא חושב במושגים של 'ניצחון אלוהי', שהוא מוביל את המהפכה האיסלאמית, ואת זרם ההתנגדות האיסלאמי בעולם כולו נגד ישראל. לתפיסתו הוא עומד כפסע לפני כיבוש פלסטין כולה והשמדת ישראל", מוסיף אביתר.
כשזה מגיע למשא ומתן, מנהיג החמאס מבין מה הכוח שיש לו. ד"ר מיכאל מילשטיין, ראש הפורום ללימודים פלסטיניים, אוניברסיטת ת"א, טוען כי בחמאס מרגישים כבר שהלחץ הישראלי הצבאי על הרצועה הולך והופך מוגבל עם יציאת הכוחות, לצד תחושה של חמאס שהלחץ בתוך ישראל הולך וגדל. "למעשה הם עצמם - הנהגת החמאס, לא נפגעת", הוא אומר. "בעקבות כל הדברים האלה אפשר לראות שלחמאס למעשה לא אצה הדרך לקראת סגירה מהירה של עסקה".
גם המשבר ההומניטרי ברצועה לא מוביל לזירוז ההליכים אצל מנהיג החמאס. תנ"צ במיל' יובל ביטון, לשעבר רח"ט מחקר בשב"ס מסביר זאת כך: "האזרחים לא מעניינים את סינוואר, המחיר שהאזרחים נאלצים ונאלצו לשלם זה מחיר שמבחינתו לא נלקח בחשבון. גם כשחטפו את שליט וישראל נכנסה למבצע בעזה וגבתה מחיר כבד, כששאלתי אותם אם זה שווה כדי לשחרר 300 או 400 אסירים, הם אמרו לי שאין בעיה שגם ימותו 20 אלף פלסטינים".
צריך לומר משהו על סינוואר ישראל אומנם הפכה אותו לסמל, לכאורה, לאיש שמנהל את הכול. אלא שמי שמכיר את חמאס, יודע להעיד שלצידו של המנהיג נמצא דרג מקבלי החלטות בכיר לא פחות ממנו. למשל מרואן עיסא, רמטכ"ל חמאס, נחשב בהיררכיה של עזה לאדם חשוב לא פחות מסינוואר - אולי אפילו יותר.
בסקין אומר כי בישראל טועים לחשוב שסינוואר מקבל החלטות לבדו: "חמאס היא תנועה שמקבלת החלטות בדרך מסורבלת מאוד: יש גורמים פנימיים בעזה, יש הנהגה בעזה, הוא מתייעץ איתם, הם מתייעצים עם ההנהגה בדוחה, באיסטנבול ובביירות. המתנה הגדולה בראייתו, היא שחרור של אלפי אסירים פלסטינים כולל הכבדים ביותר מתוך בתי הכלא".
מעל הכול מרחף דבר אחד - ההססנות של ממשלת ישראל שממסמסת את הישגי הצבא. כל עוד לא מסמנים כיוון לזהות היורשים בעזה, מעמדו של "בעל הבית" נותר איתן. כרגע אין שלטון אחר והאזרחים חוששים מחמאס. כשייכנס שלטון אחר הם יביעו יותר ויותר דעות נגד חמאס בגלוי, כי השלטון הזה בוזז את הסיוע ההומניטרי, עושה על זה גם כסף למימון פעולות הטרור שלהם והם מרוויחים מכל הכיוונים.