סכסוכים בין משפחות והאלימות ברחובות: מניין הנרצחים בחברה הערבית רק עולה ונראה כי סוגיית הפשיעה אינה קרובה לפתרון. על רקע האלימות המשתוללת, בכירים לשעבר בשב"כ מצביעים על דרכי פעולה למיגור התופעה הגובה עשרות קורבנות חפים מפשע. 

שלום בן חנן, לשעבר ראש חטיבת שומרון ויהודה בשב"כ:

  • הדרך להילחם בכך היא קודם כל לנסות לשפר את היכולות המודיעיניות, לסמן את היעדים שחלקם הגדול מוכרים ולהתחיל במבצעים ממוקדים כדי לפרק אותם לאט-לאט. למשל, בנושא הפרוטקשן לעצור את האנשים האלו, לגייס עדי מדינה שיעידו על אחרים ולפרק את הארגון. המשטרה עשתה דבר כזה בעבר בפשיעה היהודית.
  • נוכחות פיזית ברחובות - לא יכול להיות שבכל מקום אפשר לירות ואפילו יש ירי ליד תחנת משטרה בצורה כל כך פשוטה וקלה, מה שמקשה להגיע לאנשים האלה.
  • גיוס אמצעי טכנולוגיה, כמו בניית ערים חכמות - לרשת את היישובים הערבים במצלמות או באמצעים טכנולוגיים, כך שמי שיורה - ניתן לעקוב אחריו ולהפליל אותו. זה מצריך משאבים ותוכנית מסודרת שפועלים לפיה מקצה לקצה.
  • שינוי התרבות בחברה הערבית - חלק גדול ממקרי הרצח הם על רקע סכסוכי משפחה ונקמת דם. זה משהו שלא ישתנה מחר, אבל צריך לגייס את מנהיגי הקהילה ולהסביר להם שבשנת 2023 הם צריכים לפעול בשביל הדבר הזה כדי לשנות את התרבות הזו.
  • מערכת החינוך והתשתיות – צריך לפעול כדי שישתפרו ויספקו יותר מקומות לאנשים כדי שלא יפנו לפשע. זו המלצה שנראה את התוצאות שלה בעוד 15-10 שנים, אבל צריך ליישם אותה. זה מעניק להם תקווה לעתיד טוב יותר כלכלית וחברתית.
אלימות ברחבי החברה הערבית (צילום: תיעוד מבצעי מד"א)
אלימות ברחבי החברה הערבית, ארכיון | צילום: תיעוד מבצעי מד"א

אילן לוטן, בכיר לשעבר בשב"כ:

  • לספק תקנים ומשאבים למשטרה - היכולת הבסיסית במשטרה קיימת, אבל יש מחסור אדיר במשאבים במשטרת ישראל, בדגש במגזר הערבי. חשוב לגייס עוד חוקרים ואנשי מודיעין דוברי השפה הערבית, כלי חשוב לפעילות סיכולית.
  • שימוש ברוגלות - זו טכנולוגיה שנלקחה מהמשטרה, אבל זה כלי דרמטי בכל מה שקשור לסיכול ולמניעת פעילות בעולם הפלילי ולאיסוף ראיות, בדגש על משפחות פשע. לדעתי, צריך כמה שיותר מהר להחזיר את מנגנון הבקרה ה לידי המשטרה.
  • מינוי גורם שאמון על הטיפול בפשיעה בחברה הערבית - בממשלה הקודמת היה פרויקטור לחברה הערבית שעסק 24/7 ב"איך" ממזערים את הפשיעה. לטעמי, חובה למנות גורם שזה יהיה כל עיסוקו. בן אדם שבא מתוך המודיעין והחקירות, מכיר את המגזר הערבי וינהל את הלחימה בדבר הזה כי זה מוגדר מצב חירום לאומי.
  • ענישה על עבירות - יש לבתי המשפט אחריות בענישה כדי לייצר הרתעה.
  • החינוך מתחיל מבפנים - יש לחברה הערבית אחריות, בדגש על ראשי המגזר. בתוך החברה הערבית יש סכסוכי חמולות ומאבקים על כבוד המשפחה. זה מתחיל בחינוך ובאחריות של ראשי המגזר, ראשי המשפחות והחמולות. לאורך השנים הם איבדו מהמעמד שלהם ומיכולתם לשלוט על צעירים בחברה, אבל יש להם אחריות גבוהה מאוד. גם להנהגה הפוליטית של החברה הערבית יש אחריות והיא עסוקה בעיקר בחברה הפלסטינית. זה מצב חירום לאומי.

 

 

 

עדי כרמי, לשעבר בכיר בשב"כ:

  •  לתת את המושכות למשטרת ישראל - בתפיסת העולם שלי מי שצריך להוביל את הטיפול בפשיעה במגזר הערבי במדינת ישראל היא משטרת ישראל. יש לה את היכולת המקצועית, את הניסיון ואת האנשים שמסוגלים להוביל את זה.
  • מתן משאבים ותקציבים למשטרה - משטרת ישראל זקוקה לאמצעים, למשאבים ולתקציבים ולמדיניות מסודרת. היא יודעת להפעיל את הכוח וצריכה שהקבינט ושהמשרד לביטחון לאומי יספקו להם את בניין הכוח. צריך להבדיל בין בניין הכוח להפעלת הכוח. הרבה פעמים המשרד לביטחון לאומי מתעסק בהקמת הכוח. "ממליץ להקשיב לדרישות המבצעיות, למשאבים ולצרכים של מפקדי המחוזות, המרחבים והתחנות של משטרת ישראל כי אצלם יש את הידע והניסיון על מנת להתמודד ולהאבק באפקטיביות אל מול הפשיעה במגזר הערבי". 
  • להימנע מהקמת גופים חדשים - אין צורך להקים את המשמר הלאומי ומשאבים חדשים. יש  להעביר את כל המשאבים האלו למשטרת ישראל ולהשקיע אותם בה, כך שתוכל להתמודד עם האירוע. אם יקימו משמר לאומי יצטרכו לבנות מטות, מפקדות ומזכירויות חדשות.
  • חקיקה - יש לאפשר בחקיקה את הטכנולוגיה הסיגינטית שהמשטרה ביקשה. היא זקוקה לגיבוי במה שקשור לחקיקה, למשאבים ולבניין הכוח.