"אחת המלחמות הקשות והנוראיות שידענו": 50 שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים ששינתה את פניה של מדינת ישראל, כמעט הכול כבר נאמר על המחדל המודיעיני שלפני המתקפה - על הקונספציה ועל איך שישראל הופתעה לחלוטין. בפרויקט מיוחד של "חדשות 12", אנו חוזרים אל האיש שעמד אז בראש הצבא, שהכול היה על כתפיו.
ארבעה לוחמים באותה מלחמה קשה חוזרים אל שדה הקרב - ומדברים על מי שפיקד על צה"ל באותה התקופה, רב-אלוף דוד אלעזר, או בכינויו דדו. שנת 1973, ובמלחמה ארבעה לוחמים צעירים - סמל גבי אשכנזי, סמל ראשון משה (בוגי) יעלון, סרן שאול מופז וסגן-אלוף אהוד ברק. אלה נכנסו גם הם עם השנים לתפקידו של דדו, שעזב את תפקידו בסוף המלחמה - וישבו על כיסא הרמטכ"ל.
אהוד ברק פיקד אז על גדוד שריון מאולתר בקרב החווה הסינית; שאול מופז נשלח למשימות נועזות בעומק סוריה וחזר בנס; גבי אשכנזי יצא באמצע קורס קצינים היישר לתופת של חציית התעלה. ובוגי יעלון, בכלל לא תכנן להישאר בקבע.
"את דדו פגשתי כחייל וכמ"פ, לא במפגשים ארוכים מדי", שיתף שאול מופז. "אני חושב שהוא היה גיבור המלחמה הזאת". גבי אשכנזי ממשיך: "הייתה לי זכות יוצאת דופן לראות אותו ממש מקרוב וזה בטקס הסיום שמיד אחרי המלחמה. הוא העניק לי את סיכת המ"מ, ראיתי אותו ממרחק ממש קרוב. אני זוכר את המבט בעיניים. את הבדידות, את חשבון הנפש".
"אתה שואל את עצמך: 'מה קרה לנו, איך הפתיעו אותנו?"
"התגייסתי ב-68', אני לא חשבתי בכלל על מסלול צבאי-ביטחוני, כי ניצחנו את הערבים", סיפר יעלון. "בשל האווירה ששררה בציבור, מבחינתי, זו הייתה המלחמה האחרונה. יום כיפור 73', אני כבר מזכיר קיבוץ בגרופית. שתיים בצוהריים פרצה המלחמה. אתה מתחיל לשאול את עצמך, 'רגע, מה קרה לנו? איך הפתיעו אותנו?'. אמרתי שאם אני יוצא חי מהמלחמה, אני אצטרך לחזור לקבע. אין לי ברירה, צריך למלא את השורות".
הרמטכ"לים לשעבר שיתפו גם על הרגעים שחרוטים להם בזיכרון מהמלחמה ההיא. "הצליחה, עוברים את הגשר, הפגזות, חושך", סיפר גבי אשכנזי. "עוברים לך כל מיני הבזקים, איזה טיל שפוגע בכלי לידך - ואנשים עפים ממנו החוצה ונשרפים". שאול מופז הוסיף: "במלחמה הזאת בגרתי ב-20 שנה. ואני ראיתי את ההמולה, את הצעקות, את הקולות".
אהוד ברק, סיפר שהתבשר על המתקפה באוניברסיטת סטנפורד בארה"ב, בזמן שהיה סטודנט לאחר שסיים את שירותו בתור מפקד סיירת מטכ"ל. עם קבלת הבשורה, הוא הגיע ביום השני למלחמה בטיסה חזרה לישראל - וירד לבור בקריה לקבל שיבוץ קרבי. "כולם היו עם פנים אפורות כשק. הלכתי ללשכה של דדו בבור ואז בדיוק הוא יצא", סיפר ברק.
"הוא נכנס למלחמה בחיסרון גדול"
"דדו הבין בטלפון בארבע בבוקר שיש מלחמה", סיפר יעלון. הוא כבר הבין שיש פה פשלה. לא יכול להיות שהוא לא הבין. הוא נכנס למלחמה בחיסרון גדול - הוא ישלם מחיר על זה שהייתה פשלה, שההתרעה הייתה כל כך קצרה. דדו דרש גיוס 200 אלף אנשי מילואים, אבל דיין לא אישר לו. אם אני מנסה להיכנס לנעליים שלו, הוא צריך היה להיות עשוי מברזל כדי לתפקד".
מופז הוסיף: "ההתעשתות הייתה מהירה מאוד. מדינות הרבה יותר גדולות וחזקות מאיתנו קרסו תחת התקפות פתע מהסוג הזה. והוא מחליט על סדרי עדיפויות, הוא אומר: 'רבותיי, עיקר המאמץ זה בצפון', כי הסורים בנפח, הם עוד מעט מגיעים לטבריה".
דדו גדל בפלמ"ח. הוא נלחם בקרבות הכי קשים במלחמת השחרור, ואולי שם הוא למד את העיקרון הכי חשוב במלחמה: מי שמחזיק יותר מעמד בסוף מנצח, גם אם המחיר נוראי. במהלך הלחימה חיל האוויר סופג אבדות נוראיות, דיין דיבר על חורבן בית שלישי, גולדה מהוססת. רק ההקרבה של המפקדים והלוחמים בחזית החזיקה את ישראל.
את האווירה ששררה בישראל בזמן המלחמה - ניתן לשמוע בהקלטות שהגיעו מדיונים בבור הפיקוד בזמן הלחימה: "אנחנו נתונים באחת המלחמות הקשות והנוראיות אשר ידענו. צריך לבדוק אפשרות של גיוס צעירים, לקחת גילים קשישים ששחררנו".
"דדו התבלט בחוסן הנפשי, בזה שהוא לא איבד שיווי משקל", טען אשכנזי. "הוא לא נכנס לאיזו תוגה, הוא הבין את האחריות, ושההפתעה זה עליו והנפגעים - הוא מודע לזה לגמרי. אבל הוא שם את כל זה בצד ואומר 'עכשיו צריך לנצח את המלחמה הזאת'".
שיא הקרב - וההחלטות הגורליות
לדדו היו כמה החלטות שיכריעו את פני הקרב: את הראשונה הוא לקח ביום השני, כשהוא שלח את אוגדת העתודה המטכ"לית לרמת הגולן. בתגובה, גנדי אמר לו שהוא מפקיר את החזית המזרחית. אבל אז, ביום השלישי למלחמה דדו הוציא התקפת נגד בדרום כנגד הכוחות המצריים שחצו את התעלה - המתקפה הזאת נכשלה כישלון חרוץ. עם זאת, דדו לא התייאש. "הוא חזק כמו ברזל, כמו פלדה", אמר יעלון.
באותו היום דדו עמד לראשונה מול המצלמות במסיבת עיתונאים ואמר משפט שייחרט בדפי ההיסטוריה. "האם אתה חוזה מלחמה קצרה או ארוכה יותר?", נשאל הרמטכ"ל דאז - והשיב: "אני חוזה עכשיו רק דבר אחד, שאנחנו נמשיך לתקוף ואנחנו נמשיך להכות, ואנחנו נשבור להם את העצמות".
כשהוא חוזר לבור הפיקוד הוא צריך לנהל חזית נוספת - להזיז מתפקידו את אלוף פיקוד הדרום, גורודיש, שלא משתלט על האירוע, ולרסן את מפקד האוגדה, שרון, שדוחף לצליחת התעלה מיד. "דדו הבין שהוא לא מקבל דיווחי אמת", סיפר יעלון. "הוא הבין שעושים עליו מניפולציות ושכבר 'מזנבים' בו מתוך המטה הכללי. שומעים לא מתפקד, אולי קיבל התקף לב?'".
דדו הצליח לתמרן גם בין הגנרלים. הוא מינה את קודמו בתפקיד, בר-לב, למפקד חזית הדרום מעל גורודיש. בנוסף, הוא נתן לשרון להוביל את הצליחה, אבל הוא זה שקובע את העיתוי שלה.
"זה היה ניצחון מזהיר של צה"ל"
"דדו ניהל את זה בצורה מזהירה", אמר ברק. "מבחינה צבאית טהורה זה ניצחון מזהיר של צה"ל. שבעה ימים אחרי התקפת הפתע הזאת, צה"ל נמצא יותר קרוב לדמשק - ועוד עשרה ימים יותר מאוחר, הוא כבר יותר קרוב לקהיר". אשכנזי הוסיף: "אין הרבה צבאות בעולם שיכולים לעשות את זה, עם כל השגיאות והטעויות שעשינו - כמובן, במחיר נורא".
השבר שאחרי המלחמה מוביל להקמת ועדת אגרנט. הוועדה מקבלת מנדט מאוד ספציפי ואולי לא במקרה. "הם תפרו לו תיק בוועדת אגרנט", טען מופז. "הדרג המדיני פשוט תפר לו תיק. מה זה חוקרים מקימים ועדה לשלושת הימים או ארבעת הימים הראשונים של המלחמה ושם זה נגמר? חלאס, מה זה הוועדה הזאת?".
ועדת אגרנט מטילה על כתפיו של דדו את האחריות לכשלים המבצעיים והמודיעיניים. בתפקודו של שר הביטחון דיין הם לא מצאו דופי - וראש הממשלה גולדה זכתה לשבחים. חצי שנה אחרי המלחמה ממליצה ועדת אגרנט על הפסקת כהונתו של הרמטכ"ל, ודדו מחליט ללכת הביתה.
"בסוף אתה הרמטכ"ל אתה אחראי", טען יעלון. "הגענו לא מוכנים, הופתענו, יש אחריות. אבל האחריות הזאת היא גם של שר הביטחון וגם של ראש הממשלה". אשכנזי המשיך: "עד יום כיפור הייתה תחושה של איזו שותפות. מאז, יש איזו חשדנות טבעית מצד הדרג הצבאי כלפי הדרג המדיני בכל מה שקשור לקבלת האחריות".
אחרי ההתפטרות פנה דדו לעסקים פרטיים. הוא מיעט לדבר על מה שקרה. "אני הייתי אז בן בית אצלו והוא הסתובב אז בתחושה ברורה שנעשה לו עוול", סיפר ברק. יעלון כינה אותו "רמטכ"ל סלב", בעקבות הניצחון מלחמת ששת הימים: "אין לי ספק שהוא יצא מהתפקיד בשיברון לב, תרתי משמע".
באפריל 1976, שנתיים אחרי ההתפטרות שלו, לקה דדו בהתקף לב בעת ששחה בבריכה. באותה התקופה הוא עסק בכתיבת זיכרונותיו מהמלחמה. הוא היה רק בן 50 במותו. "היה ברור לכולנו שזה קרה בעקבות המסקנות של ועדת אגרנט", טען מופז. יעלון הוסיף: "לא יכול להיות ששיברון הלב של נפילה כזאת לא משפיע עליך גם גופנית. בן-אדם עשוי מפלדה, אבל גם פלדה בסוף יכולה להישבר".