מגיל קטן חונכתי שאוכל לעשות כל מה שארצה אם רק ארצה מספיק. הסיסמה הזו מתגלית כדיי נאיבית בהתחשב במציאות שנתקלתי בה כיום.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
המציאות היא שאם אבי, שלימד אותי לחלום ובגדול, היה כיום מפקד בשריון – הוא היה צריך להפנות לי את גבו. חלמתי על שירות בשריון, ואני עדיין חולמת, כבר מהרגע שקראתי על החיל באתר האינטרנט למתגייסים. השיווק של החיל אכן קנה אותי. חבל שלא הייתי קהל היעד.
כמו שלא כל הנשים מתאימות לשריון, גם לא כל הגברים מתאימים. ההבדל הדק הוא שקבוצה אחת נפסלת על הסף – ואחרת לא. אליס מילר לימדה אותי שכדי לקבל שוויון בחיל השריון אצטרך לעשות מעשה, אז עשיתי. כי דברים לא יקרו מעצמם.
אני מתאמנת ועובדת קשה לקראת הגיוס, כשאני מלאת מוטיבציה ואמונה שהעניין של הצבא הוא לקבל את החייל או החיילת בעלי המוטיבציה הגבוהה ביותר והיכולות הגבוהות ביותר. אך במציאות – לא משנה כמה אני מתאמצת ורוצה, כי הבעיה החלה כשנולדתי במין הלא נכון.
גם כשהחליטו במהלך תמוה מאד לבדוק יכולות של כמה נשים אחדות במטרה שהן ייצגו את כל הבנות במדינה, הנשים – לא במפתיע – עשו חיל ותפקדו בצורה מעולה, אבל משום מה זה לא הספיק.
והכואב מכל, השיח שנוצר הוא או שוויון – או חוזק ומקצועיות. בדרך שלא מובנת לי, אלו ניגודים – כאילו שנשים לוחמות בהכרח מורידות את הרמה, כפי שהוכיח אף אחד אף פעם.
מחר נגיע לבית המשפט כדי לשבור את תקרת הזכוכית. זו תהיה נקודת ציון נוספת בזכויות הנשים בצה"ל. נזכיר לצבא שגם אנחנו רוצות להיות בחזית, שחוק שירות הביטחון שתוקן הוא לא בגדר המלצה – ושבשנת 2020 היכולות של בת אדם לא צריכות להינתן בספק עוד לפני שניתנה לה ההזדמנות השווה.
אני אוהבת את המדינה שלי ורוצה שתהיה הכי טובה לה ולאזרחיה. שילוב נשים לא ייגרע ממנה – אלא להפך. אני מאמינה שאין באמת דרך להצדיק אי-שוויון ואין סיבה ממשית והגיונית שלא לשלב נשים בשריון. אף אחד לא יכול להחליט בשבילי שאני לא יכולה עד שלא ייתנו לי הזדמנות להוכיח את עצמי.
חוץ מלהיות שריונרית יש לי חלום אפילו גדול יותר: שהילדות שלנו יגדלו למציאות אחרת, מציאות שבה המשפט "השמיים הם הגבול" – הוא לא בגדר קלישאה.
וכמו שכבר ראיתם, אני לא מתכוונת לתת לחלומות שלי לחלוף לידי.