המסע בדרך להקמת משפחה מלווה פעמים רבות בשיברון לב. כ-20% אחוז מההריונות מפסיקים להתפתח, וכמעט 40% מהנשים יחוו הפלה לפחות פעם אחת בחייהן. הסיבות להפלה הן רבות ושונות: הפסקת התפתחות ההיריון, תחלואה קשה של העובר או בחירה של האישה. בכל מקרה מדובר בחוויה רגשית ופיזית קשה ומטלטלת. בית החולים שיבא-תל השומר הקים לאחרונה מרכז חדש, "בדרכך", כדי לתמוך בנשים שעוברות את ההליך הקשה.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

"להפסיק היריון זה נורא", מספרת הדס פרידמן, בת 37, על ההיריון השלישי שלה. אחרי שהביאה לעולם את ילדה הראשון, היא חלמה להיכנס שוב להיריון והרגישה את הגיל והזמן שדוחקים בה - אך לגוף היו תוכניות משלו. בפעם הראשונה הדס התמודדה עם הפלה טבעית ודימום שהפתיע אותה בשבוע ה-11 להיריון, ובפעם השנייה היא ובעלה החליטו להפסיק את ההיריון בשבוע 17.

"זה אובדן לכל דבר. הרגשתי בהיריון למרות שלא הרגשתי את העובר", היא נזכרת. "היה לו דופק, ופחדתי מכך שאני גם הורגת אותו אחרי שמוציאים אותו ממני. זה גמר אותי שאנחנו קיבלנו את ההחלטה הזו, אבל הבנתי שההליך נגמר עוד בבטן".

בית החולים שיבא, ארכיון (צילום: פלאש 90 - גדעון מרקוביץ')
בית החולים שיבא תל השומר | צילום: פלאש 90 - גדעון מרקוביץ'

בכל היריון הפחד גדול והחששות משתקים. "כל פעם שהולכים לשירותים זה מפחיד שיהיה לי דימום", משתפת הדס. "זה תופס אותי צעד קדימה, הגלגלים שלי עוברים קדימה האם יהיה עוד היריון והאם הוא יהיה תקין. מבחינתי זה עצוב שלא רק אני חווה את האובדן ואני מכריחה את עצמי לחשוב הלאה בגלל נקודת הגיל שלי. בכיתי המון".

הפנייה לבית החולים לשם סיום ההיריון היא קשה ומעייפת, מלאה בביורוקרטיה והיא נעשית על פי רוב דרך חדרי המיון. לעיתים קרובות המטופלות אינן מוגדרות "דחופות", ולכן נאלצות להמתין שעות רבות. הן נתקלות בקושי בקביעת תורים, נתקלות בחוסר תיאום בין הגורמים השונים במערכת ולא תמיד הן זוכות למענה רפואי רגיש מספיק ולתמיכה הנפשית המתבקשת.

וכך הגיעה הדס למרכז "בדרכך" - מרכז רב-תחומי חדש לליווי בתהליך סיום ההיריון בבית החולים שיבא-תל השומר. במרכז סיפקו להדס צוות רב-תחומי של רופאים ורופאות, אחיות, צוות פסיכוסוציאלי ומתאמת שירות שדאגו ללוות אותה בתהליך הקשה. "לאורך כל הדרך הרופאים נתנו לי את כל "האמת" בפנים, בלי הסתרה או ניסיון לטשטש את המצב אך עדיין בצורה אישית ומנחמת, ועל זה אני מודה להם שהם היו רגישים ורהוטים", אומרת הדס.

_OBJ

היא מספרת שיום לפני הגרידה היא קיבלה טלפון ממרפאת "בדרכך". "היו לי הרבה חששות מכל התהליך המדובר, שהוא פולשני ולא נעים במיוחד לנוכח המצב שאני נמצאת בו, אך מהרגע הראשון שלי במרפאה הרגשתי אחרת", הדס מספרת. "את תהליך הגרידה ביצעתי באשפוז יום, שם קיבלו אותי בעדינות וחום לכל אורך הדרך, כל כך פחדתי שלא אצליח להירדם אך הצוות החל מהפסיכולוגית למזכירה וצוות הסיעוד דאג להרגיע אותי ואמר שהכול בסדר".

אחרי שעברה את ההליך, הדס שיתפה את חברותיה שסיפרו לה שגם הן עברו הליכים דומים - והיא תהתה לעצמה מדוע נשים לא מדברות על זה, ממה הן מתביישות. "ככל שנדבר על זה - זה יקל עלינו", היא מציינת. "זה כנראה משהו שנשים לא מדברות עליו וצריך לעלות את המודעות לעניין הזה שנשים מפסיקות לידה ושיש מרכז שעוזר להן בכל התהליך. אני הפעלתי ביטוח פרטי בפעם הראשונה כי לא רציתי לחכות שבועיים וחצי עד הגרידה. לתת לעובר לגדול עוד? שיהיה יותר קשה? אבל יש כאלו שלא יכולות וזה פשוט נורא".

"אנחנו כאן בשביל לספק לנשים תמיכה וסיוע לאורך כל התהליך ולעטוף אותן מבחינה רפואית ורגשית", אומרת ד"ר דליה אדמון, מנהלת מיון נשים במרכז הרפואי שיבא, יוזמת הקמת "בדרכך" והרופאה האחראית במרכז. "'בדרכך' הוא חלק בלתי נפרד מיישום חזון תקווה ללא גבול של המרכז הרפואי שיבא".