בית המשפט העליון החליט היום להאריך בשנה את מעצרו של צבי סטרוק, תושב שילה שהורשע בתקיפה וחטיפה של נער פלסטיני בן 15 לפני כחמש שנים. בכך קיבל ביהמ"ש את ערעור המדינה על קלות העונש ודחה את עתירתו של סטרוק, שערער הן על הכרעת הדין והן על חומרת העונש.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
סטרוק הורשע כי ביולי 2007 הגיע רכוב על טרקטורון ביחד עם חבר לאזור שבין כפר קוסרא למאחז אש קודש, שם שהה הנער הפלסטיני עם מספר חברים. ע"פ כתב האישום, סטרוק וחברו הכו את הנער, כפתו אותו, כיסו את עיניו וגררו אותו לטרקטורון. לאחר מכן הם מואשמים כי היכו אותו מספר פעמים נוספות ולבסוף הפשיטו אותו והשליכו אותו, בעודו כפות, סמוך לצומת דומא. הנער נלקח ע"י בני משפחתו לבית החולים בשכם, שם אובחן כסובל מחבורות וחתכים בחלקי גופו השונים.
בשנת 2010 הורשע סטרוק, אב לארבעה, בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירה של חטיפה ובשלוש עבירות תקיפה. נגזרו עליו 18 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי. לטענת סטרוק, בית המשפט התעלם מראיות רבות הסותרות זו את זו והוסיף כי נפל פגם בפעולות המשטרה, שלא סיפרה לו על הזמן שבו התרחש האירוע ומנעה ממנו לספק אליבי ראוי. כמו כן טען סטרוק כי מסדר הזיהוי שנערך לנער לא היה מסדר חי, אלא מסדר בתמונות ולכן יש להפחית משמעותית מחשיבותו. סטרוק הוסיף כי ראוי היה שבית המשפט ייתן משקל רב יותר לעדויות על התנהגותו הטובה ואופיו החיובי ועל כך שמדובר בעבירה הראשונה שלו.
התקבל ערעור המדינה
השופט אורי שוהם דחה את טענותיו של סטרוק בנוגע למהימנות הראיות שהביאו להרשעתו וטען כי "לאחר בחינת כלל הראיות וטיעוני הצדדים, מתבקשת המסקנה כי אין מקום להתערבותנו בקביעת ממצאי המהימנות". השופטים התייחסו גם להליך מסדר הזיהוי ואמרו כי "ראוי היה כי ייעשה מאמץ רב יותר לערוך מסדר זיהוי חי. יחד עם זאת, ניכר כי המסדר שנערך נעשה כהלכה. ניתן לקבוע כי לא נפל בהליך זיהוי המערער כל פגם המחייב התערבות".
כמו כן דחה בית המשפט את טענותיו בנוגע לחומרת העונש שהוטל עליו וקבע כי "אף אם המערער מהווה דמות חיובית לסביבתו, אין בכך כדי להקהות מחומרת מעשיו, עת נטל חלק במעשי אלימות, הכוללים חטיפה, תקיפה וחבלה חמורה". במקביל החליט בית המשפט לקבל את ערעור המדינה על קלות העונש שהוטל על סטרוק.
"הלכה היא, כי ערכאת הערעור תתערב בעונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה", נכתב בהכרעת הדין של השופט שילה. "הנני סבור כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים המצדיקים התערבות בעונש, שכן ניכרת בגזר הדין סטייה ממדיניות הענישה הראויה".