כבר כמעט שבע שנים שיעקב שניאור לא מצליח למצוא מנוחה. מאז מותו של בנו אהוד, לוחם ביחידת דובדבן בתאונת אימונים בצה"ל, מוחו הקודח הופך בנושא - ואז הופך בו שוב ושוב.
אהוד שניאור ז"ל היה בן 19 במותו. בחור צעיר, מלא במוטיבציה, שזה עתה התגייס ליחידת המסתערבים דובדבן. קצת פחות מחמישה חודשים לאחר גיוסו, מת שניאור בתאונת אימונים. התחקיר שביצעה המשטרה הצבאית לאחר פטירתו העלה שורה של ממצאים מדאיגים, שעסקו בעיקר בהתנהלות פלוגתו של שניאור והיחס שניתן לחיילים על ידי המפקדים. ועדת החקירה שמונתה לטיפול בנושא גילתה מסכת של התעללויות בחיילים ודריסה ברגל גסה של נהלי צה"ל בכל הקשור ליחס אל חיילים.
אהוד נהרג ב-9 באוגוסט 2002, לאחר ריצת שני קילומטר אותה נדרש לבצע תחת עומס חום כבד, כשהוא נושא ציוד צבאי. לשניאור ולחבריו למחלקה הוגדר לעמוד בזמן של תשע דקות - ומי שלא יצליח בכך, יבצע את הריצה שוב. שניאור, שטורטר שעות רבות על ידי מפקדו בלילה שקדם לריצה, התמוטט בסיבוב השלישי מדום לב.
בג"ץ נגד כל שורת הפיקוד דאז
לאחר מותו של שניאור, ועם קבלת מסקנות ועדת החקירה, הועמדו המעורבים בפרשה לדין צבאי. מפקד הכיתה, חייל צעיר בן 21 שהיה אחראי על שליחת החיילים לריצה, נשלח לכלא צבאי לשנתיים. מ"כ נוסף שהיה מעורב במסכת ההתעללויות ישב ארבעה חודשים בכלא.
היום, שבע שנים אחרי, יעקב שניאור מחפש סגירת מעגל. מזור לכאבו, כך סיפר לחדשות 2 באינטרנט, התייאש מלחפש, אבל על מותו המיותר של בנו הוא רוצה שאנשים ישלמו, ואם אפשר, שהמחיר יהיה כבד.
בשבועות האחרונים, רגע לפני שעל מעשי המפקדים של בנו יחול חוק ההתיישנות, הגיש שניאור באמצעות עורך הדין יואב צח-וכס, עתירה לבג"ץ נגד הפרקליט הצבאי הראשי, היועץ המשפטי לממשלה, מפקד הבסיס, מפקד הגדוד, מפקד הפלוגה ומפקד המחלקה דאז, במטרה להעמיד לדין פלילי את מפקדי בנו שלא נענשו על מותו.
העתירה היא תקדימית וטרם הוגשה כמותה, למעט עתירה שתבעה להעמיד לדין מפקדים שטעו במהלך פעילות מבצעית. נציין כי העתירות נגד הפרקליט הצבאי והיועץ המשפטי הן לא נגד האישים הספציפיים - אלא נגד בעלי התואר שישתמשו בסמכותם אם וכאשר עתירתו של שניאור תתקבל.
"הבן הוא לא הפקרות. אני מקווה למקסימום"
"מבחינתי, הנושא אף פעם לא ירד מהפרק", מבהיר שניאור. "אנחנו רוצים שהדרג הבכיר יותר יעמוד לדין פלילי. כואב לנו מאוד שחייל מת ואף אחד לא לקח אחריות. הבן שלנו זה לא הפקרות, ומישהו חייב לקחת אחריות".
שניאור יודע שסיכויה של העתירה להתקבל הוא זעיר, אך הוא מרגיש שאין לו כל ברירה אחרת. "קשה מאוד להיכנס לזה שוב", סיפר בכאב. "מאז שהבג"ץ הוגש אנחנו בקושי מתפקדים, אבל לא נוכל לסגור את הסיפור מבלי שנעשה את הצעד הזה".
הכעס שנוטף ממילותיו של שניאור לא מצליח לטשטש את המסר שהוא מנסה להעביר. הוא כועס על המערכת, על המפקדים, על המדינה שהזניחה. את בנו שמת בגלל אדישותם של מפקדיו, הוא יודע, גם אלפי עתירות לערכאות משפטיות לא יצליחו להחזיר.
ציפיותיו מהמשפט גדולות מאוד והוא דורש שהמפקדים, שלדעתו אחראים למות בנו, יישבו בכלא. "אני מקווה למקסימום", סיפר שניאור. "אם יגידו להם לפשוט את המדים זה יהיה עונש קטן יחסית למה שמגיע להם".
שינוי מגמה בענישה הצבאית
פרקליטה של משפחת שניאור, יואב צח-וכס, אמר לחדשות 2 באינטרנט שמטרת העתירה היא לעשות שינוי מגמה בצבא בכלל ולא הענשת המעורבים בפרט. מלבד שני מפקדי הכיתה שנכנסו לכלא, שאר המפקדים נחלצו עם עונש משמעתי: הדחה מפיקוד למשך שנה ושנתיים.
"הנוהל הקלוקל של הרחקה מפיקוד איננו מוצדק, איננו מספיק מבחינה חוקית ויוצר יחס של זילות כלפי המפקדים שעקב רשלנותם גרמו למותו של אהוד שניאור ולמותם של הוריו שהפכו לצל של בני אדם", אמר צח-וכס.
גם פרקליטת של משפחת שניאור בעצמו יודע כי הסיכוי קטן, אך מאמין שמערכת היחסים בין המפקדים לחיילים דורשת ניעור יסודי. "ברור שזה לא יהיה קל", אמר. "מדובר בשינוי מהותי בתפיסה, אך אם לא ייתנו לדברים האלה את החומרה שצריך לתת להם, לא תהיה הרתעה. ברגע שמפקדים יבינו שיש להם חרב ענישה על הצוואר הם יחשבו פעמיים לפני ביצוע מעשים".
מאז מותו של אהוד, משקיע יעקב שניאור את מיטב זמנו כדי להנחיל את המקרה המצער של בנו בתודעתם של חיילי צה"ל. הוא מסתובב בין בסיסים צבאיים ברחבי הארץ ומספר את סיפורו העצוב.