לאחר ששחזר את השתלשלות האירועים שהובילה לירי במחבל המנוטרל, תקף החייל אלאור אזריה את מפקדיו ואת הדרג המדיני על כך שלא הביעו תמיכה במעשיו. "אין לי אף גיבוי מהמפקדים, מהרמטכ"ל או מהשרים. אני מרגיש שזרקו אותי לכלבים", אמר אזריה במסגרת עדותו.

לעדכונים נוספים ולשליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק

החייל אלאור אזריה, שירה לעבר מחבל מנוטרל לפני כארבעה חודשים, החל הבוקר להעיד לראשונה במסגרת המשפט בעניינו. לאחר ששטח בפני בית הדין את גרסתו בנוגע לאירועים, טען כי לא זכה לגיבוי שלו ציפה מצמרת הצבא ומהשרים. "אני לא יודע מדוע נהגו כך", תהה אזריה. "אולי זה בגלל התקשורת וערוצי הטלוויזיה. סיפרתי לקב"ן על התחושה שהמפקדים נטשו אותי. זה מרגיש כאילו נותרת לבד בשדה הקרב, המפקדים שלך נהרגו לך בזמן לחימה, ונשארת לבד".

אזריה הלין על כך שהסרטון שתועד על ידי ארגון "בצלם" והוצג בכלי התקשורת היה מגמתי ולא הביא את השתלשלות האירועים במלואה. "בהתחלה הציגו סרטון מגמתי, בלי סאונד", טען. "אחר כך הפכו אותי לקורבן. הסרטון לא אומר כלום, ואף אחד לא ניסה להגיד מה קרה באמת, השתמשו בי רק כדי לנקות את הידיים של הצבא".

אזריה אף התבקש להתייחס לטענה לפיה ירה במחבל המנוטרל "כנקמה" על הפגיעה בחברו במהלך הפיגוע שקדם לאירוע. "אם אמרתי את זה, זה משפט חסר שנוהגים לפרש אותו לא נכון", אמר. "צריך להסביר: מחבל מהווה סכנה לאנשים באזור. כן, הוא צריך למות כדי לא לסכן את החיילים והאנשים שהיו באירוע. אנשים מנסים להדגיש שזה היה מתוך נקמה. אך כך היו הדברים, הייתי מתקרב למחבל מטווח אפס. למרות זאת מטווח של 7-10 מטרים וכדור אחד - מבחינתי הצלתי חיים".

"אני מתאר את מה שחשתי במהלך האירוע, וזה סכנה", המשיך. "היום אנחנו יודעים שהיו עוד אנשים שחשו בסכנה הזו בשטח, הכל עניין של שבריר שנייה, בזמן אמת כל מה שהצלחתי 'זוזו', ואני נטרלתי את הסכנה".

באשר לגרסאות שסיפקו מפקדיו במסגרת עדותם, טען אזריה כי הם אינם דוברי אמת. "שמעתי את המפקדים הישירים שלי משקרים כאן", טען. "אני לא יודע למה הם עשו את זה. הם אולי יודעים שהם עשו טעות והם רוצים לשמור על עצמם. את כל הדברים שאמרתי כאן, ניסיתי להסביר גם להם. המח"ט יכול היה לפנות אליי ולדעת מה קרה, אבל הוא החליט להסתמך על חצאי דברים של המ"פ והמג"ד".

"התקבלה התרעה לפיגוע איכותי"

עדותו של אזריה החלה כבר בשעות הבוקר, אז ביקש לפרט את גרסתו בנוגע לאירועים שקדמו לירי. אזריה, שקיבל בעבר תעודת הצטיינות ממפקד הגדוד, סיפר כי מספר ימים לפני האירוע התקבלה התרעה משב"כ על כוונה לבצע פיגוע איכותי בחברון. "כשמדובר בפיגוע מסוג זה, זה יכול להיות אירוע משולב", הבהיר אזריה והדגיש: "זה לא רק סכינאות, אלא גם מטען חבלה וירי".

חוק התיעוד: האירועים הבולטים (צילום: בצלם, חדשות)
הירי במחבל | צילום: בצלם, חדשות

אחר כך התבקש אזריה לתאר את הרגעים הדרמטיים לפני שירה לעבר המחבל. "ברגע ההקפצה לא הבנתי מה קורה בכלל", שחזר. "רצתי לש.ג. והוא אמר לי שחבר שלי נדקר". בשלב זה תיאר אזריה כיצד רץ לזירת האירוע, כשבפעם הראשונה נאלץ לתפקד כחובש באירוע מבצעי בזמן אמת. "ראיתי שכולו מלא בדם", אמר.

"פתאום התחילו צעקות בזירה, לא יודע של מי - 'זהירות! יש עליו מטען, הוא כנראה ממולכד'", המשיך אזריה. לדבריו נשמעו בשטח הקריאות: "תראו, הוא זז. שמישהו יעשה משהו".

בשלב מסוים, ציין אזריה כי הבחין שבזירה נמצא מחבל נוסף. "אני רואה שיש עליו מעיל שחור ומנופח, כאילו שהוא מסתיר שם שכפ"ץ, בהחלט הרבה יותר מהמחבל השני. אני מזהה שהסכין נמצאת קרוב אליו".

בשלב זה ציין אזריה כי נזכר בהתרעה שהועברה בתדריכים. "ראיתי את המחבל מזיז את הידיים שלו", שחזר. "רצו לי בראש הסרטים של אותה התרעה של הפיגוע עם מאות הילדים הצועדים של העדלאידע. ראיתי אותו זז שוב, ואני מבין שמדובר באותו אירוע איכות שאמרו לנו. אני לוקח את הנשק, מעביר את הקסדה שלי. אני דורך את הנשק, 60 מעלות, נכנס למצב, צועק זוזו זוזו, התרחקו. כך, ממרחק של 7-10 מטרים, יריתי במחבל כדור אחד לכיוון הראש על מנת לנטרל אותו ולהציל את האנשים שנמצאים בזירה".

הבן נקרע לגזרים (צילום: עזרי עמרם, חדשות 2)
אזריה והוריו בבית המשפט | צילום: עזרי עמרם, חדשות 2

אזריה ציין כי הבחין בשאננות בזירה, וכי "לא נוהלה" כנדרש. "אנשים חשבו שהאירוע נגמר", אמר. "לא הבנתי למה הם ממשיכים להתהלך ככה, כשיש צעקות אזהרות, למרות שיודעים על חשש לפיגוע איכות, פיגוע משולב". בשלב זה אזריה הסביר פעם נוספת מדוע החליט לירות במחבל, ואמר כי החליט לקחת את האחריות לידיו מתוך חשש שהמחבל בזירה יבצע פיגוע נוסף. "חשבתי שיש אפשרות שהמחבל יקום, ייקח את הסכין וימשיך לדקור את הנוכחים", הסביר. "חשבתי שהוא עלול ללחוץ על מתג ויפוצץ עצמו ומספר ההרוגים יהיה בלתי ניתן לשיעור. אני מבין את הסכנה, מחליט ופועל. לפני הירי הייתי עוד בדלימה, אך אז הבנתי שאין לי ברירה ויריתי בו".

יחד עם זאת, אזריה מציין כי הבחין כי המחבל שרוע על הקרקע לאחר שכבר נורה. "אני מזהה דם על מחבל שלבש בגדים ועל הרצפה", אמר. "אני מבין שהוא חטף כדור או שניים, ולכן היה עליו דם".

"המ"פ סטר לי אחרי האירוע"

בהמשך עדותו תיאר אזריה את הדקות שלאחר הירי לעבר המחבל, אז לטענתו שאל מפקד הפלוגה רס"ן תום נעמן מי ביצע את הירי. "אמרתי לו שאני עשיתי זאת", שחזר אזריה. "בשלב הזה המ"פ צעק עלי - 'מה אתה דפוק?'. הוא נתן לי שתי סטירות ושאל למה עשיתי את זה. אמרתי לו שחשתי סכנה. הוא היה גמור, בקריסת מערכות. זה מ"פ שיודע טוב מאוד מה עשיתי בשבילו, ואמור לקחת אותי לקרב. לא הבנתי למה הוא מדבר אלי כך מול כולם. עדיין הייתי בהלם מהאירוע ובהלם ממנו".

"סטר לי לאחר האירוע", תום נעמן
"סטר לי לאחר האירוע", תום נעמן | צילום:

"ברגע הזה אני מאבד אמון במ"פ", טען אזריה. "אין לי מה לדבר איתו בכלל. הסברתי לו את הסכנות, אבל הוא לא מקשיב. אין לי מושג מה עבר לו בראש. ניסיתי להסביר לו, אבל אף אחד לא יכול להבין את מה שעובר לי בראש". אזריה אף טען כי לאחר האירוע, התבקש על ידי מפקד הפלוגה לאסוף את חלקי גופתו של המחבל מהזירה. "הייתי בשוק ממה שהוא אמר לי, אבל עשיתי את מה שהוא אמר. שמתי כפפות כפולות וחזרתי עם שקית יחד עם חייל אחר לזירה".

"תגיד שאתה מצטער"

עניין יחסו של מפקד הפלוגה נעמן לאזריה עלה גם זמן קצר לפני הדיון בבית הדין הצבאי, אז התברר כי אזריה שינה את גרסתו הראשונית וטען כי נעמן סטר לו. בפתח הדיון אמר התובע נדב ויסמן כי צוותו קיבל ביום שלישי האחרון מכתב מצוות ההגנה, בו דווח על כך שעלו בזכרונו של אזריה הפרטים הנוספים בעניין זה, וכי בהגנה ביקשו בעקבות ההתפתחות לקיים חקירת מצ"ח נוספת.

אזריה טען מצדו כי מפקד הפלוגה ניגש אליו כבר במהלך המשפט הראשוני ואף כיוון אותו כיצד לנהוג. "הוא אמר לי: 'תגיד במשפט שאתה מצטער על כל האירוע כדי שתצא בסדר'. אני לא מבין למה הוא אומר את זה בכלל אחרי שהסברתי לו הכל. הוא אמר לי: 'המח"ט ינסה להיכנס בך, הוא יצעק עליך, אתה חייב להסביר לו מה עבר עליך'".

אזריה אף התייחס לטענה לפיה קיים שיחת טלפון לפני משפטו במהלכה הונחה לכאורה לשנות את גרסתו. "בדרך לחטמ"ר עציון לקראת המשפט, אבא שלי מתקשר אליי", שחזר. "אני זוכר שבזמן הזה יש גם שיחת ועידה, שאני לא כל כך זוכר את תוכנה. אבא שלי אמר לא לדאוג. האדם שהיה בשיחה דיבר גם על הסכנות שהיו באירוע, אך אני לא יודע מי זה. אחר כך התקשר אלי מפקד המחלקה, וסיפרתו לו על הסכנות הללו. כשהגעתי לחטמ"ר לקחו לי את הטלפון, אמרו לי לשים כומתה ונכנסתי למשפט".