צוות חקירה מיוחד הוקם. ארכיון (צילום: גיא צברי, חדשות 2)
צוות חקירה מיוחד הוקם. ארכיון | צילום: גיא צברי, חדשות 2

הצעיר הערבי שהותקף בקטטה האלימה שפרצה בכיכר ציון ונפצע באורח קשה בליל חמישי האחרון, התעורר ומצבו משתפר. הוא עדיין מאושפז במחלקת טיפול נמרץ בבית חולים עין כרם בירושלים.

בתוך כך עצרה הערב המשטרה צעיר בן 19 בחשד כי הוא מעורב בקטטה שפרצה בכיכר ציון, בה ביצעו יהודים לינץ' בעירים ערבים בה נפגע הצעיר. החשוד יובא מחר להארכת מעצרו בבית משפט השלום בירושלים. מהמשטרה נמסר כי הם ממשיכים לחקור את האירוע האלים ועצורים נוספים המעורבים בקטטה.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

פעילה באחת מעמותות הסיוע לנוער הייתה עדה לחלק מההתרחשויות האלימות. היא גוללה בעמוד הפייסבוק שלה היא את מה שראתה: "הגענו, כמה אנשי צוות בשעה הרגילה להתנדבות שלנו בכיכר ציון. לא עברה חצי שעה, וצעקות 'יהודי הוא נשמה, ערבי הוא בן זונה' עלו בקולי קולות. עשרות נערים החלו לרוץ, התקבצו והחלו לתת מכות רצח של ממש לשלושה נערים ערבים שהלכו בנחת במדרחוב בן יהודה. ראיתי לינץ', בעיניים ממש".

את השתלשלות מסכת האלימות, שאותה כינתה "אובדן צלם אנוש שלא ניתן לקבל", היא תיארה: "כשאחד מהנערים הערבים כשל ונפל לרצפה, המשיכו הנערים לבעוט בו בראש. הוא איבד את ההכרה: העיניים התגלגלו, זווית הראש התעוותה ואז הבועטים ברחו והשאר התקבצו מסביב במעגל, כשחלק המשיכו לצעוק את הסיסמה הבזויה הזאת עם שנאה בעיניים".

"הוא שכב מפרפר על הרצפה"

אותה המתנדבת ועמיתיה מיהרו להגיש לצעיר עזרה, כשברקע - לטענתה - צעקו בני הנוער היהודים סיסמאות בגנותם. "מתנדבים שלנו באו לנסות לבצע החייאה", היא סיפרה. "המוני נערים התחילו להתמרמר בקול על שאנחנו מנשימים ערבי. הם ראו את שאר המתנדבים מזועזעים ושאלו למה אנחנו כל כך בשוק - הוא ערבי. בהמשך, עמדו שם שני נערים שלא הבינו למה אנחנו רוצים לתת בקבוק מים לבן דוד של הנער שהובהל במצב אנוש לבית חולים - גם בהסבר שהוא ערבי, הם לא צריכים להסתובב לנו במרכז העיר וזה מגיע להם כי אולי ככה הם יפחדו".

לטענת המתנדבת, היו המעורבים באירוע בני 18 לכל היותר, ואחדים מהם אף בני 15. "הם פשוט ניסו להרוג מישהו בידיים שלהם", היא סיפרה בזעזוע. "לילדים האלה לא זז שום דבר בלב כשהם בעטו למוות בנער בן גילם ששכב מפרפר על הרצפה. התמונה לא זזה לי מהעיניים, הקולות עוד נשמעים, וכך גם תחושת חוסר האונים והשאלה מה קרה לנו ומה קורה לילדים שלנו - אך בעיקר, איך והאם עוד אפשר לשנות".