מועתז מסרי נרצח פעמיים: הפעם הראשונה הייתה לפני 8 שנים כשהיה בן 17 ושיחק בסרט היפואי "עג'מי". לפני חודש נרצח מועתז מסרי במציאות, ליד ביתו ביפו. הוא לא היה עבריין. הוא היה מעצב גרפי ונרצח בצהרי היום לעיני כל בגלל סכסוך שכנים.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
"איפה שפח הזבל עמד, היה קטנוע, הוא היה מוכן לרצח", מספרת אמו של מסרי, מורדיקר, שהייתה עדה לרצח של בנה. "אני ראיתי איך הם הרגו אותו, אני ראיתי. מה עשתה המשטרה? לא עשתה כלום". אמו של מסרי סיפרה במשטרה הכול, ולטענתה היא אף זיהתה את הרוצח לפני שעלה על הקטנוע וחבש את הקסדה. מנגד, המשטרה טוענת שהזיהוי לא מתיישב עם הממצאים והתיק נותר פתוח למרות שברור, גם למשטרה, מי שלח את הרוצח.
בסרט "עג'מי" שיחקו יפואים שאינם שחקנים מקצועיים. כולם באו עם ניסיון שצברו בחיים עצמם. שאהיר כבהא היה בתפקיד הראשי. לדבריו, הוא הפסיק לספור את כמות האנשים שנרצחו אותם הכיר. "הפסקתי לספור אחרי ה-20, אולי", מספר כבהא. "פעם הייתי הולך להלוויות, היום אני כבר לא הולך. כואב לי, אני לא יכול".
"כשאני שומע יריות - לא אצא למרפסת"
18 אלף ערבים ביפו ו-22 אלף יהודים ובדרך כלל זה עובד יופי. "אין כמו יפו, יפו זה היהלום של מדינת ישראל. בדו-קיום, נוצרים, יהודים, ערבים", מספר יעקב ברגיל, מסעדן ביפו. אלא שהאידיליה נסדקת פעם בכמה שנים כשלהבות הסכסוך הישראלי-פלסטיני שוב תופסות גובה. כשהסערה התורנית נרגעת, מחירי הבתים ביפו חוזרים לעלות, בעיקר אלה מול הים, בשכונת עג'מי.
"כשאני שומע למשל יריות, אני לא אצא למרפסת ולא אפתח את החלון לראות מאיפה באות היריות", מספר ד"ר יוסף משרהאווי, מומחה לשיקום אורתופדי ופעיל לקידום החינוך ביפו. "אני יודע שלא כדאי להיות עד לכל מיני דברים, וזה המצב ביפו באופן כללי". את הלקח הזה נושא ד"ר משרהאווי על בשרו, הוא שרוף בכל הגוף חוץ מהפנים.
"בגיל 11 שכבתי בלילה מתחת לחלון הפתוח במיטה ובאמצע הלילה הרחתי פתאום ריח של נפט והרגשתי שאני נרטב. התעורר, פתחתי עיניים, וראיתי גפרור שנזרק לי מהחלון - והוצתתי. הבית הוצת ואני שכבתי מתחת לחלון אז נשרפתי בצורה דרמטית - 90%". אלה שהציתו את הבית רצו לשרוף את אחיו הגדול, שהיה המודיע של המשטרה ביפו. אחרי אינספור ניסיונות התנקשות - המודיע משרהאווי לבסוף נרצח סמוך לביתו, ואת הרוצח לא תפסו.
"כולם יודעים הכול - המשטרה גם יודעת"
"ביפו יש רשימה בעל-פה של אנשים שבאים בתור, אנשים ביפו יודעים מי המחוסל הבא", מספרת ראיסה איברהים, פעילה חברתית. "ואחרי חודש, חודשיים, שנה - פתאום אתה שומע שהוא נהרג. איך אנשים ביפו יודעים מפה לאוזן ולא עושים כלום?".
"לספר שיש הרבה מקרי רצח ביפו זה ממש לא נכון", מספר סנ"צ קומי ג'בלי, קצין חקירות ומודיעין במרחב יפתח של המשטרה. "ב-2016 היו שלושה מקרי רצח ביפו וכולם פוענחו". על פי הסטטיסטיקה הנאה שמציגה המשטרה, היפואים בעצם שבויים בסטיגמה הרעה על עצמם. אמנם התחלנו את 2017 עם 3 מעשי רצח שעדיין לא מפוענחים, אבל תקופת החיסולים הסיטוניים הסתיימה כבר לפני עשור, עם תום מלחמת העולם בין משפחות חאמד ואטרש. "היום יש שיתוף פעולה מלא, הם ממש אומרים לך מי ואיפה. האוכלוסייה הפנימה, התקדמה. היום זו יפו אחרת", מבהיר ג'בלי.
"כולם יודעים הכול, המשטרה גם יודעת הכל", מספר כבהא מדבר אחריה. "היא לא עושה פה את העבודה שלה. אנחנו פשוט יודעים. אני יודע שאני יכול עכשיו לרצוח מישהו ולהמשיך ללכת, ואפילו לקבל כבוד".