מוקדם יותר היום (שני) פרסמנו שהמשטרה פנתה ליועצת המשפטית לממשלה בדרישה לפתוח בחקירה פלילית נגד חברי הכנסת אחמד טיבי ועופר כסיף מהרשימה המשותפת. ח"כ כסיף נראה כשהוא תוקף שוטר, וח"כ טיבי נצפה מסייע לחשוד שעוכב לברוח מהשוטרים. ברקע אירועי הימים האחרונים, ד"ר עמיר פוקס וד"ר אסף שפירא, חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה, מסבירים לגולשי N12: כיצד נראים גבולות החסינות לחברי הכנסת?
מדוע חברי כנסת מקבלים חסינות?
לחברי הכנסת מוקנית חסינות כדי להבטיח להם חופש פעולה לפעול במסגרת תפקידם ללא חשש, ולהבטיח עצמאות ואי-תלות ברשויות האחרות
מהם סוגי החסינות שמהם נהנים חברי הכנסת?
לחברי הכנסת יש שני סוגי חסינות –
חסינות דיונית: מונעת את ההעמדה לדין של חבר כנסת במהלך כהונתו, ונוגעת לכל עבירה שבגינה הוגש נגדו כתב אישום. בעבר, חסינות זו הייתה מוענקת אוטומטית, וכדי להסירה היה צורך בבקשה מיוחדת של היועץ המשפטי לממשלה. מאז שנת 2005, לח"כ אין חסינות דיונית אוטומטית – אלא הוא יכול לבקשה מהכנסת, בשל מספר עילות. כלומר, ברירת המחדל היא שאין חסינות דיונית, אלא אם הכנסת החליטה להעניקה.
לחבר הכנסת יש חסינות דיונית גם מפני חיפוש או האזנה, בכפוף לחריגים שאותם צריך לאשר שופט בית המשפט העליון בלבד. כמו כן, יש להם חסינות מפני מעצר – למעט "אם נתפס בשעה שעשה מעשה פשע שיש עמו שימוש בכוח או הפרעת השלום או בגידה".
חסינות מהותית: מגנה על פעולות שקשורות בתפקידו הישיר של חבר הכנסת, ובהן: הצבעה, הבעת דעה בעל פה או בכתב, או מעשה אחר – בכנסת או מחוצה לה – שהיו במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו כחבר כנסת. מדובר בעיקר בהגנה על חופש הביטוי של חבר הכנסת – הצבעה ופעולות שמגשימות את תפקידו.
חסינות זו סותרת את האחריות הפלילית – היא אינה פוגעת לאחר סוף הכהונה, ולא ניתן להסירה. בית המשפט פירש חסינות זו ככזו שמשמת רק על "מתחם הסיכון הטבעי" של פעולת הח"כ. מטרתה, בעיקר, היא לאפשר לנבחר הציבור לפעול כפרלמנטר – לנאום, להצביע ולפעול בחופשיות בתפקידו בכנסת, ללא חשש מעבירות ומתביעות. חסינות כזו לא נועדה לאפשר לחבר הכנסת לבצע עבירות פליליות מתוכננות.
באיזה אמצעים ניתן לנקוט נגד חברי כנסת?
שלטון החוק מחייב שגם חברי הכנסת יהיו כפופים לחוק, בכפוף לחסינות המהותית (שמשמשת, כאמור, רק לפעולות שנועדו להגשים את תפקידם). ניתן לפתוח נגדם בחקירה פלילית רק באישור היועמ"ש, וניתן לעצור ח"כ – מעצר שלא ייחשב הפרת חסינותו - "אם נתפס בשעה שעשה מעשה פשע שיש עמו שימוש בכוח או הפרעת השלום או בגידה"). בכפוף לבקשת חסינות מצדם, ניתן להעמידם לדין.
כאשר חבר כנסת חשוד בעבירות חמורות, ניתן לבקש להאזין לו או להתיר חיפוש אצלו – לפי צו של שופט בית המשפט העליון. גם הכנסת רשאית, כאשר יש צורך בכך לאחר החלטת ועדת הכנסת – להתיר את החסינות עבור מעצר, חיפוש או האזנת סתר. הוועדה אינה רשאית להסיר את החסינות המהותית.
במקרים שבהם ח"כ הרים יד או פגע בנציג רשמי של מדינת ישראל, באילו אמצעים אפשר לנקוט?
על פניו, פעולה אלימה של חבר כנסת אינה מוגנת בחסינות המהותית – בין אם מדובר בנציג רשמי של המדינה או בכל אדם אחר. זאת, כמובן, בכפוף לנסיבות המקרה הספציפי ולשאלות של דיני הגנה עצמית. החסינות המהותית לא נועדה לתת הגנה למעשים אלימים. לאחר מעשה, ככל שאכן מדובר בחשדות לעבירה פלילית, ניתן לפתוח בחקירה ואולי אף להעמיד לדין – בכפוף לנסיבות האירוע ולבקשת חסינות דיונית.
בנפרד מההליכים הפליליים, ניתן לטפל בהתנהלות לא נאותה של חברי הכנסת באמצעות ועדת האתיקה. אולם, הוועדה הקריטית לתפקוד הכנסת ולאמון הציבור בה, לא הוקמה בכנסת הנוכחית - עקב מחלוקת בין הקואליציה לאופוזיציה. בלעדיה לא ניתן למנוע השתוללות חסרת רסן של חברי הכנסת, ואי-הקמתה תורם להמשך דרדור השיח בכנסת ומעמיק את המשבר הפוליטי שבו אנו מצויים.