הרב דוד ניסנוף כיהן כרב העדה הבוכרית בישראל וכראש הכוללים "היכל דוד". בגיל 90 הוא הלך לעולמו והותיר אישה ללא ילדים. בצוואה שהשאיר, הוא תרם את כל רכושו להקדש שייקרא על שמו, כשבין נכסיו נמנות כמה דירות בירושלים ושתי חנויות בשווי מוערך של יותר מ-10 מיליון שקלים.
לאחר מותו של הרב, נאמני ההקדש הפקידו בטעות את הצוואה במשרדי האפוטרופוס הכללי ולא במשרדי רשם הירושות כדרוש. הם היו בטוחים שהפקדת הצוואה מבטיחה להם שאיש מלבדם לא יכול להגיש בקשה ולפדות את ירושת המנוח.
לרשם הירושות הגיעה בקשה לצו הירושה מצד אחייניו של הרב לקיום צוואה, תוך שהם יודעים שקיימת צוואה של הרב ומסתירים עובדה זו מהרשמת לענייני ירושה. מעבר לכך, בבקשה ציינו קרובי המשפחה במפורש כי המנוח "לא הותיר אחריו צוואה". כך שהם ביקשו לעצמם את נכסיו הרבים של הרב.
נאמני הירושה גילו בתדהמה בקשתם של האחיינים והגישו בקשה לביטול צו הירושה באמצעות משרד עו"ד בעז קראוס. כמו כן, הגישו בקשה נוספת לקיום הצוואה שהותיר אחריו הרב המנוח כהלכתה.
קרובי המשפחה בחרו להמשיך את המאבק המשפטי ולהגיש התנגדות לצוואה. הם טענו כי כתב היד והחתימות על גבי הצוואה אינן של המנוח וכי זוייפו. בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מינה מומחית להשוואת כתבי יד שקבעה בחוות דעת מפורטת כי "נמצאו זהויות בתכונות הכתיבה בין החתימות, ודעתי היא כי המסמך אכן נכתב על ידו (הרב) וסביר מאוד שכך אכן קרה".
"פסק דין ראוי וצודק של בית המשפט, שמנע מחטף בעזבון רב נכסים וקיים את צוואת המנוח ואת רצונו", טוען עורך הדין בעז קראוס. "הפקדת הצוואה כדין במשרדי רשם הירושה עשויה הייתה למנוע מאבקי ירושה מסוג זה וכן למנוע את ההליכים שהתקיימו".