בבית המשפט המחוזי בחיפה התקיים הבוקר דיון בגזר הדין של שחר רימוני, החייל בן ה-21 שבחודש יוני האחרון פרץ לבית בחיפה ותקף מינית בת 10 באכזריות בשנתה. בדיון, שהתנהל בדלתיים סגורות, גזרו עליו השופטים יחיאל ליפשיץ, גלית ציגלר ושמואל מנדלבום 17 שנות מאסר ופיצוי בסך 100 אלף שקלים.

רימוני הורשע בחודש ינואר האחרון לאחר שבחודש יוני הוגש נגדו כתב אישום ממנו עולים תיאורים קשים על האופן בו ביצע את התקיפה האכזרית. על פי כתב האישום, רימוני הבחין כי חלון הסלון של הדירה פתוח ופרץ אליה כיד לבצע גניבה. תחילה הוא ניגש למטבח, הוציא סכין מאחת המגירות ונטל אותה עמו על מנת לפתוח באמצעותה ארונות נעולים.

הוא הסתובב בדירה ונכנס לחדרים נוספים עד שהגיע לחדרה של הקטינה. הוא הבחין בה ישנה במיטתה, סגר אחריו את הדלת, ניגש אליה והחל לגעת ברגליה. היא התעוררה משנתה בגלל המגע, ואז הוא תקף אותה וביצע בה את זממו. בראיות שהוגשו לבית המשפט נכללו גם ממצאי דנ"א רבים של הנאשם בזירה, על פרטים שונים, הודאה ושחזור של האירוע הקשה בפני חוקרי המשטרה.

"הוא התנהג רגיל לגמרי, לא ראינו משהו שונה או מוזר", סיפרה ל-mako בחודש יולי האחרון מכרה שנפגשה איתו יום לאחר ביצוע האונס, "הוא היה שחר שאנחנו מכירים – שקט, מופנם. כשפורסם מקרה האונס וזהות האנס טרם פורסמה הוא היה עמוק בתוך זה. הוא אפילו לקח את אחד החברים הקרובים שלו לחנות ספורט, שלף שטר של 200 שקל, קנה אלת בייסבול ואמר לו 'אם ניתקל בו, נפרק אותו לחתיכות'".

הורי הילדה מאוכזבים מגזר הדין שלטענתם לא מספיק חמור. "ציפינו לענישה חמורה יותר לאור העובדה שמדובר במקרה שטרם נראה במחוזותינו כאשר הנאשם פגע בילדה בתוך ביתה, במקום הכי בטוח", אומרת עו"ד יעל טוב-אל המייצגת את המשפחה יחד עם עו"ד מיכאל כרמל, "ציפינו שהענישה תהיה מעל 20 שנה כי זה העונש היותר ראוי. יחד עם זאת אנחנו מברכים את הפרקליטות על העבודה המצוינת שעשתה בתיק.


רימוני אומץ כפעוט מבית יתומים מבלארוס בידי זוג הורים חיפאים. הוא היה ילד דחוי ונער בעייתי שהידרדר לסמים, לעבירות רכוש ובגיל 19 תקף נערה. עם זאת, הוא למד בבית ספר יוקרתי (עירוני ה' שנחשב לאחד התיכונים המוצלחים בחיפה) וגויס לצה"ל. 

עו"ד יעל טוב-אל (צילום: ל. ברלה, יח"צ)
עו"ד יעל טוב-אל | צילום: ל. ברלה, יח"צ

בתחילת שירותו הצבאי נשלח רימוני לקורס ב"חוות השומר", בסיס טירונים לאוכלוסיות מיוחדות. לאחר מכן שובץ בבסיס בצ"ת של חיל הים כמכונאי רכב. דן, שגדל עם רימוני בשכונה ושירת איתו בצבא, מספר ש"הוא היה מגיע לשמירה בעיניים אדומות, בקושי תפקד. היה הזוי לראות שמישהו בכלל נתן לו להחזיק נשק בידיים. הוא ברח מהצבא, נשפט על עריקות וכאלה, פעם תפסו אותו עם באנג. אני זוכר שיום אחד הגיעו סמויים לבסיס שלנו ולקחו אותו למשטרה. היום אני יודע שמדובר בסמים".

רימוני, כאמור, הודה בתחילה בכל המעשים המיוחסים לו ושחזר את הפשע בפירוט רב. לאחר מכן, בחקירה נוספת שנערכה לו, טען שאמנם פרץ לדירה אבל התעקש שאינו זוכר דבר ממה שקרה בחדרה של הילדה. הוא לא ידע להסביר למה בחקירתו הראשונה פירט את מעשי הזוועה ורק אמר שהיה באותו ערב תחת השפעת סמים. הכוונה הייתה ככל הנראה לקטמין, סם הרדמה סינתטי בעל השפעות פסיכדליות, שלקח טרם הפריצה.

שופטי בית המשפט המחוזי בחיפה החליטו, כאמור, לשלוח את רימוני לשנים רבות בכלא. פרקליטות מחזור חיפה טרם החליטה אם לערער על ההחלטה.