במבנה אחד בבסיס צריפין פועל בית ספר צבאי, שספק אם יש לו אח ורע בעולם: בית הספר הצה"לי להתמודדות עם אובדן ושכול. "אני רוצה לומר לכם שגם אחרי 28 שנים, כמתקשרים אליי ואומרים לי שיש הודעה, שאני צריך להתייצב, הרגליים רועדות לי", מספר סא"ל במיל' רוני לניאדו, מודיע נפגעים, לחיילים הצעירים.
לומדים שם להתמודד עם הרגעים הכי רגישים בחיים, כמו הרגע הזה בו קצין הנפגעים דופק על הדלת של אמא, כדי להודיע לה שבנה נהרג. "דופקים על הדלת", אומרת לחיילי הקורס אורה לפר-מינץ, אמו של סמ"ר רז מינץ ז"ל. "אני לא מחכה לאף אחד, אני אומרת לאור 'תקום, תפתח, זה בשבילך'".
"אני שומעת אותם בדלת שואלים: 'אמא בבית?' ואני רואה אותם ואני אומרת 'רק תגידו לי שהוא פצוע. תגידו לי שהוא פצוע! ובלי להתבלבל, ככה הם עומדים, 'בנך רז נהרג בפעילות חבלנית עוינת בין עפרה לבית אל'".
"אני הולך להרוס למשפחה את החיים"
"אתה משנן את השם של החייל", ממשיך לניאדו בהרצאה. "שלא תטעה חס וחלילה ותגיד שם אחר במקרה שפתחו את הדלת. אני אומר רגע, עכשיו אני הולך להרוס למשפחה את החיים".
רס"ן במיל' צביקה ניימן, מודיע נפגעים נוסף, חולק עם החיילים אחת מהחוויות. "אני יכול לספר לכם על מקרה שנכנסתי לבית ופשוט חטפתי מכות. ועמדתי שם, כמו שק חבטות, ונתתי לו פשוט להלום בי". חיילת אחת מתקילה אותו בשאלה: "בעצם אף בן אדם לא רוצה לראות אתכם, בואו נגיד את זה ככה. איך אתה קם בבוקר ואומר לעצמך: 'אני רוצה להיות מודיע נפגעים'?".
"אני מרגיש שמאחורי עומד כל עם ישראל", משיב רס"ן ניימן, "ונותן לי את הגיבוי לבוא למשפחה ולהגיד לה את הנורא מכל". אבל עם ישראל לא באמת נמצא שם איתם ברגע הזה. בסוף היום, הם חוזרים הביתה לבד.
"כל הודעה משאירה שריטה"
"אין הודעה שעשיתי שלא השאירה איזושהי שריטה", מספר רס"ן במיל' משה לב, מודיע נפגעים. "אני חושב שהגוף מצולק מהשריטות של ההודעות, זה נשאר". רס"ן ניימן מחזק: "אבל כשאתה מקבל את הטלפון הבא מקצין העיר, אתה אומר לעצמך 'מישהו צריך לעשות את זה'".
החניכים בקורס הזה, קורס קציני הנפגעים, לא יצטרכו בקרוב לעמוד על סף הדלת. הם יפגשו את המשפחות השכולות אחרי ההודעה, וילוו אותך בהמשך, בניסיון לחזור לחיים. לירון קורמן, חניכה בקורס, מודה שהפחד קיים. "אתה קושר את חייך בחייו של אדם בשעתו הקשה, ואתה מקבל אמנם המון כלים ואתה שומע סיפורים ואתה מנסה לחשוב איך זה יהיה ברגע האמת", היא אומרת.
כתבות יום הזיכרון לאורך השנים
שיחת הטלפון האחרונה: הזיכרון הכואב
אסף ויצחק חוזרים אל האמהות בחלום
האב החירש זעק בקול: "לירן!"