כמה מהאנשים העסוקים ביותר בשגרת החירום שנכפתה על הדרום בגלל הירי מעזה שלא פוסק הם השוטרים. החבלנים מגיעים לכל זירת נפילה של רקטה, אוספים את שרידי המתכת שנורים מעזה הסמוכה, ומשתדלים לסייע לאזרחים ובעלי העסקים שנתונים בלחץ כבד.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

יצאנו לסיור עם מפקד תחנת משטרת שדרות במרחב לכיש, וצפינו על רצועת עזה, רק 1,200 מטרים מהנקודה המערבית ביותר בשדרות. "כמו שאמרו פעם על מכבי נתניה שיש את נתניה ועוד 15, המצב פה הוא שדרות ועוד 15", הסביר מפקד משטרת שדרות סגן ניצב אפי שימן, "אלה ה-15 שניות שיושבות לך בראש. אתה חייב להיות במרחק 15 שניות ממרחב מוגן וכל הזמן חושבים על זה". בעוד שתושבי המרכז, הנגב, השרון וירושלים סופגים רקטות בתדירות נמוכה יותר והם לא רואים את אזורי השיגור, כאן הסכנה מוחשית הרבה יותר.

הגענו למפעל הצבעים "דנבר" לייצור צבעים שספג פגיעת רקטה לפני שבועיים. בדיעבד, יכול להיות שזו היתה נקודת המפנה שהביאה להסלמה הנוכחית בדרום ולמבצע "צוק איתן". "ההרס היה כל כך קשה שהרגשתי כאילו מישהו מת לי", סיפר מנהל המפעל ברוך קוגן. "אבל בהמשך מתרוממים וממשיכים לשפץ". לא רק רקטות מטרידות את קוגן בימים אלה. לפני כמה ימים פרצו אלמונים למפעל ההרוס וגנבו ממנו מספר דליי צבע.

חבלן משטרה בזירת נפילה (צילום: חדשות 2)
חבלן משטרה בזירת נפילה | צילום: חדשות 2

"יש עימותים - בגלל הלחץ"

סמוך לשדרות, באחד הצמתים, קיים סגן ניצב שימן הערכת מצב עם גורמי הצבא. קצין החקירות של משטרת שדרות, רב פקד יוסי זליבנסקי, סיפר כי חלה ירידה במעשי הפשיעה בגלל המצב הביטחוני. "אמנם יש פחות פשיעה, אבל חלה עלייה בעימותים שהמשטרה נקראת אליהם בין שכנים או בתוך המשפחה. לא מדובר בעימותים אלימים בדרך כלל אלא בקטטות שאפשר להסביר בעקבות הלחץ הנפשי".

תוך כדי הסיור שלנו בעוטף עזה נפלו מספר רקטות בקיבוץ סמוך. שימן הוביל כוח משטרה למקום ויצר קשר עם הרבש"ץ המקומי. באתר הוא גילה שתי זירות נפילה, עם נזק קל שנגרם וללא נפגעים. החבלנים חילצו את הריסות הרקטות המפויחות מהבורות. הפעם, למרבה המזל, זה הסתיים בשלום.

"כשיש רקטות תמיד יש חשש לילדים וגם לשאר האזרחים, תפקידנו הוא להפחית את החשש", סיפר שימן. "ניתנה הוראה אפילו לתת לשוטרים חופש קצר מדי פעם, לצורך הפוגה נפשית, כדי שגם הם יוכלו להתאוורר".

השוטר יקיר אוחיון משרת כבר שנה בשדרות. " אנחנו גרים ברחובות, אשתי בהריון בחודש תשיעי אז אנחנו מנסים להדחיק את הדאגות שלנו", סיפר אוחיון. "זה לא קל להגיע לזירה עם פצועים או נפגעי חרדה, אבל אנחנו עושים את זה כי זה התפקיד".