זיכרון אישי של חיילים מול זיכרון קולקטיבי של אומה שלמה - מה קורה כששני אלו מתנגשים? בשבעה ביוני, 1967, יומה השלישי של מלחמת ששת הימים, כוח צנחנים נכנס משער האריות, כובש את העיר העתיקה ואת הר הבית - ונכנס להיסטוריה של עם ישראל.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
אלא שמתוך אבק המלחמה ההיא, ישנם כאלה שטוענים: "לא נכנסנו לפריים ההוא - משום שלא הייתה לנו מצלמה". אלו שטוענים זאת הם חיילי החטיבה הירושלמית שלחמו בעיר העתיקה.
"בתמונות של כיבוש הכותל המערבי לא רואים את החבר'ה מהחטיבה הירושלמית בגלל שכשאנחנו עמדנו למטה, ברחבת הכותל, הצנחנים הגיעו אחרינו", הסביר סגן במיל' ישראל אלישקביץ, לוחם בחטיבה במלחמת ששת הימים, "מכיוון שלא הכרנו אותם באופן אישי, חזרנו לפלוגה שלנו, בשעה שהם ערכו את הצילום המפורסם".
46 שנים אחרי אותו הקרב, ישראל וחבריו לחטיבה מסתובבים עם התחושה שהשתכחו, בעיקר כשהאמת שלהם שונה מהגרסה הרווחת. "גדוד 163 של החטיבה הירושלמית היה הראשון שהגיע לכותל", קובע סרן במיל', הפרופסור אורן זינדר, לשעבר קצין בחטיבה הירושלמית, "בזמן שהתקיים הטקס אנחנו ישבנו ברחבה ואכלנו סנדוויצ'ים. אף אחד לא ישכנע אותנו אחרת".
מחקר השדה מראה שאנשי חטיבת ירושלים נכנסו מספר דקות לפני הצנחנים, אבל הייתה החלטה אחרי מלחמת ששת הימים, שאת כל הסיפור ממקדים בעיקר על הצנחנים", מסביר ד"ר אורי מילשטיין, היסטוריון וחוקר מלחמות ישראל, "ההחלטה נבעה בעיקר בגלל הקרב המיותר והעקוב מדם בגבעת התחמושת, וכך יצרו את המיתוס של כיבוש העיר העתיקה על ידי החטיבה".