מה עושות שתי בחורות רחוק מהמזגן והבית בתל אביב, בין ואדיות מפותלות וערוצי נחל, בבוקר שרבי באמצע שום-מקום בנגב הצפוני? התשובה המפתיעה: רועות צאן.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

"זה הכי תלוש מהמציאות", אומרת החקלאית הצעירה שירן טסה, "אבל זה מגניב, זה לחיות קצת אחרת". בשנים הראשונות לאחר קום המדינה עבדו נשים צעירות בחקלאות. זה היה מראה די שכיח, אבל עם הזמן הן נטשו את הקלשון, המחרשה והשדות. החקלאות הפכה לטריטוריה גברית.

בחודשים האחרונים כל זה השתנה. ליטל עזבה סופית את ריקודי הבלט, שירן נטשה את הפסנתר. שתיהן עברו להתגורר בנגב, התחברו לאדמה ולטבע. הן עובדות בקטיף ורועות צאן. יחד עם עשרות נשים צעירות הפכו השתיים לחקלאיות. "הדרכתי טיולים לפני כן וראיתי את עצמי יום אחרי יום נוסעת לטבע, אבל בסוף חוזרת לעיר", מספרת ליטל שקרוקה. "הסתדר לי יותר פשוט להישאר קצת. הניתוק הזה עושה לי טוב. אני קמה בבוקר ונהנית מהנוף שיש לי מהחלון. זה כיף".

חקלאית אחת בין עשרים חקלאים

החקלאית שירן טסה עם הכבשים (צילום: חדשות 2)
החקלאית שירן טסה עם הכבשים | צילום: חדשות 2

בין הממטרות בשדות החיטה ליד קיבוץ סעד בנגב המערבי פגשנו גם את אסנת חדד. מסביבה עשרים חקלאים צעירים שעובדים איתה. כולם כאן גברים חוץ ממנה. זה לא ממש מפריע לה ללמד אותם איך מתקנים ממטרה שבורה. "אמרו לי שאני עושה היסטוריה, שזה לא שגרתי. הימרו שייקח לי שבועיים להישבר ואני פה כבר חצי שנה", היא אומרת. "נראה לי שאני עושה עבודה טובה".

בחום של יותר מ-40 מעלות, בחממת עגבניות בקיבוץ חולית בגבול ישראל-מצרים, שיר בן דוד בת 22, שעד לא מזמן חלמה בכלל לכבוש את בימות התיאטרון, התייצבה כאן כבר בחמש בבוקר, עוד לפני שהשמש הספיקה להתעורר. יש הרי הרבה עבודה וצריך להספיק לסיים את הקטיף. "פשוט עובדים, נהנים, חושבים את המחשבות שלך בשקט שלך עם העגבניות", היא אומרת.

זו מגמה מתחדשת - ארגונים כמו "השומר החדש" ו"עבודה עברית" שמעודדים ישראלים לשוב לאדמת העבודה ולשמור על הקרקע. הם מציעים תכניות מיוחדות לשילוב צעירים וצעירות בענף החקלאות. אבל המספרים מפתיעים - ההיענות גבוהה הרבה יותר דווקא בקרב נשים צעירות.

כ-80% מהנרשמים - נשים

שרון בן דוד בחממת העגבניות (צילום: חדשות 2)
שרון בן דוד בחממת העגבניות | צילום: חדשות 2

"לפני כשנה הוציא המשרד לפיתוח הנגב והגליל קול קורא שבא לסייע לקבוצות חקלאיות שמשלבות צעירים ועבודת אדמה וגם היום אנחנו רואים את האפקט הזה", אומר נתיב נחמני מהמרכז להתיישבות בנגב ובגליל. "הביקוש רק הולך ועולה בקרב הנשים. כ-80% מהנרשמים לתכניות האלה הן בעצם נשים".

ואם הנתונים האלה מפתיעים אתכם, לאסנת ולשאר החברות זה דווקא נראה טבעי לחלוטין. גם עבודה פיזית קשה לא ממש מרתיעה אותן. "יש בנים ובנות שלא מתאים להם החום, הקושי, שעות על הרגליים", אומרת שיר", "אבל העבודה נותנת משהו אחר שעבודה במשרד עם מזגן בחיים לא תיתן לי. בחיים לא. אז אם יש את ההזדמנות לבוא ולתת לעצמי מתנה כזאת, אני אעשה את זה".

רק כמה ימים בעבודה וכבר הן מרגישות חלק מהנוף. למרות התנאים הקשים, המוטיבציה כאן גבוהה ויש הרי ממי ללמוד. את השיעור הראשון הן קיבלו מהחבר'ה הוותיקים יותר - העובדים התאילנדים. אלפי שנים אחרי שרות המואביה עבדה את האדמה באזור בית לחם, החקלאיות הצעירות של ימינו מחזירות עטרה ליושנה. בחג השבועות הבא, הן מקוות, יצטרפו אליהן נשים נוספות. יחד יציגו את פירות הביכורים של עמלן.