הבוקר, כשתישמע צפירת הדומיה ומדינת ישראל תעמוד מלכת ותתייחד עם זכר חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, יחלו בבתי העלמין הטקסים הממלכתיים בהשתתפות המשפחות השכולות. שעות לפני שאת האבל תחליף שמחת חגיגות יום העצמאות ה-63, מתארים אלו שאיבדו את היקר להם את תחושותיהם.
באיגרת שפרסמה יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, נאוה שוהם סולן, היא כתבה: "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אינו רק היום שלנו. לנו כל יום הוא יום זיכרון. כל בוקר שבו עינינו נפקחות לעוד יום בלי יקירנו הוא יום שכזה. כל לילה הוא סיומו של מסע שתמיד הוא חסר בו".
על התחושות בתפר הדק שבין טקסי הזיכרון לבין חגיגות העצמאות, כתבה שוהם סולן: "לפני שנחגוג עוד שנה של עצמאות, נראה היום את המשותף לכולנו. זהו יום שבו אנחנו מוחקים את ההבדלים, את הוויכוחים ואת חילוקי הדעות, ורואים בכל זאת ולמרות הכל את ההישגים שיקירנו מסרו עצמם למענם ולא זכו להם. את המרקם המיוחד שיש בינינו, למרות שלא פעם הוא מורכב".
"מושיטים יד כדי שלא נמעד בתהום"
על יחסה של החברה הישראלית למשפחות השכולות, כתבה שוהם סולן: "דווקא מתוך הכאב אנו רואים את האנשים הטובים שסביב, שפותחים את לבם לאלמנות וליתומים. שמושיטים יד כדי שלא נמעד בתהום שנפערה לנו. שמחבקים את משפחת השכול בישראל – המשפחה המופלאה הזו, שלצערנו בכל שנה נוספים אליה עוד שמות".
את דבריה היא חתמה בנימה אופטימית: "ביום הזה, כאשר עם ישראל מקיף אותנו באהבתו ועומד לצדנו בבתי העלמין, ליד האנדרטאות ובטקסי הזיכרון – אנחנו יודעים ש'עוד לא אבדה תקוותנו', ממש כמילות ההמנון הלאומי. אנחנו יודעים שאותו יחד, שלפעמים חסר, בכל זאת קיים – לפעמים חבוי ונסתר, אבל פורץ כמעין של מים זכים. הלוואי שנדע לשמר אותו ולהמשיך יחד – בוודאי לזכרם של יקירינו".