סגן-משנה ברק איטקיס נהרג ב-1998 בעת שירותו בחיל הים. הוא היה אז בן 20, והותיר אחריו - בבית במושב שדה ורבורג שבו גדל - זוג הורים אבלים ושני אחים: עמיחי ומיטל. השכול חולל תפנית חדה בחיי כולם, שנאלצו להיפרד לנצח מברק, שהיה רק בן 20 במותו.
התמונות מהשנים שלפני מעידות על משפחה מאושרת: זוג הורים ושלושת ילדיהם, כולם מאושרים ומחייכים. "כשברק נפל, החלטנו שנעשה כל מאמץ כדי לשמור על עצמנו כמשפחה ולהמשיך הלאה", הם העידו.
אבל הגורל המר הידפק על דלת בית משפחת איטקיס גם בפעם השנייה: 12 שנים אחרי נהרג גם עמיחי, אחיו הצעיר של ברק, בהתרסקות מטוסו ליד מצפה רמון. עמיחי היה בן 16 כשאיבד את אחיו. כשקיבל את הזימון המיוחל לקורס הטיס, התחנן להוריו שיחתמו ויאפשרו לו להגשים את חלומו - מבלי שבאמת הותיר להם ברירה.
השכול הכה שוב, ארבעה חודשים לפני החתונה
"לא חשבנו לעולם שעמיחי יצטרף כחלל נוסף, כבן נוסף שנפל במשפחת איטקיס", הם העידו. עמיחי הפך טייס קרב. בנובמבר 2010, כשהיה בן 28, הוא נהרג רק ארבעה חודשים לפני שעמד להתחתן עם קרן אהובתו.
"מכה שנייה כזאת היא כמעט מהלומת מוות", תיאר האב, חיים. "צריך להתרומם ממקום מאוד מאוד מאוד כואב. ממש מפגש נוסף עם השאול".
חיים ואשתו אריאלה, שאבדו את שני בניהם במהלך שירותם הצבאי, חולקים כאב בלתי נתפס - אבל גם את החיפושים אחר הדרך להמשיך לחיות, למרות כל מה שקרה. לפני כחודש, לקראת פורים, ליווינו את חיים לאירוע שהכותרת שלו מובנת רק במציאות הישראלית: "יום כיף לאבות שכולים".
את האירוע ארגנה עמותת "אור". כל האבות שם למודי כאב, נמצאים כאן לא מכיוון שמותר לשמוח - אלא כדי לשרוד. הבריחה הרגעית מהמציאות הקשה מאפשרת להם לדבר האחד עם השני בגילוי לב - בין היתר, על ההבדל בהתמודדות בינם לבין האמהות - או על כך שלמעשה, אין כל הבדל.
בבית המשפחה שב חיים אל המוסיקה ואל השירים ששר לפני שחייו השתנו לבלי היכר. כעת הם מסייעים לו להתחבר אל החיים. "זה השיר שמסיים את האזכרות שלנו", הוא העיד אחרי שסיים לזמר את "אני גיטרה".