קומונה של חבר'ה בשירות אזרחי לאומי. רשימת תורנויות לשטיפת כלים, לוח מטלות, בלגאן מסויים, כולל הגיטרה ההכרחית - ממש מריח כמו רוח נעורים. והמוזיקה ברקע - זה יכול להיות בוב מארלי, חווה אלברשטיין, אבל פס הקול המקורי - הוא בערבית. כי מתנדבות הקומונה הזאת הן ערביות.

דני קושמרו מדבר על הכתבה בחדשות 2 בפייסבוק  

העזרה הזאת שלהן במסגרת השירות לילדים בסיכון, התרומה הזו שלהן לקהילה - עומדת במרכזו של ויכוח גדול, רווי אמוציות, חרמות ונידויים. ראש מנהל השירות האזרחי הלאומי, שר שלום ג'רבי, מסביר כי "רכזת ערבייה חטפה מכות מחבר מועצה, חטפה מכות, בגלל שהיא באה וקראה להתנדב".

אומרים לנו: "אתם בוגדים בעם שלכם"

"אומרים לנו: אנחנו עושים שירות לאומי במדינת ישראל - אנחנו בוגדים בעם שלנו, בפלסטין", אומרת נורה איוב, אחת המתנדבות. ראבח ריזאק, מנהל עמותת המתנדבים לשירות בנצרת, מסכים איתה. "לפחות שלוש או ארבע הפגנות היו מול הבית שלי ומול המשרד של העמותה", הוא אומר. "זה מאד קשה, ואף אחד לא עוזר לנו".

הנה אחד מהמתנגדים הבולטים לשירות האזרחי, ח"כ אחמד טיבי. "אנחנו מתנגדים לשירות צבאי וגם לתחליפיו, כשמטרתם לפגוע בזהות הערבית הלאומית של הצעירים האלה". חוק השירות הלאומי נחקק בשנת 1953, ולפיו תהיה חייבת בו כל נערה יהודיה דתייה שלא מעוניינת בשירות צבאי. החוק לא יושם מעולם, אבל עם השנים הצטרפו אוכלוסיות חדשות שביקשו להתנדב ולהתגייס לשירות הלאומי: פטורי גיוס, נכים, חרדים - וגם ערבים.

ח"כ טיבי: "לא רוצים שירות צבאי ולא תחליף לשירות צבאי"

צפו בסיפורים המעניינים של 3.2 לאורך השנים (צילום: רויטרס, חדשות)
"המטרה - לפגוע בזהות הערבית הלאומית". ח"כ טיבי | צילום: רויטרס, חדשות

וכדי שלא יפריע גם לערבים להתגייס, הועברה מנהלת השירות ממשרד הביטחון המאיים. שם השירות שונה, ל"לאומי" הוספה המילה "אזרחי". אבל את ההנהגה הערבית זה לא שכנע. ח"כ זחאלקה כינה את המשרתים "מצורעים", ועדת המעקב של ערביי ישראל מינתה נציג מיוחד כדי שיפעל נגד השירות,  בטענה שהמתנדבים הם בעצם חיילים. "אנחנו לא רוצים שום דבר כזה באמצעות המדינה", אומר ח"כ טיבי. "לא שירות צבאי ולא תחליף לשירות צבאי".

חשוב לציין: השירות הוא התנדבותי לחלוטין ונעשה בהסכמת הצעירים, במיקום לפי בחירתם - קופת חולים, מכבי אש או שירותי הרווחה המקומיים - הכל בתוך הקהילה. הנערות הערביות האלה מג'יש, גוש חלב, נותנות לילדים בסיכון בשפתם את מה שהם כל כך זקוקים לו: חום ואהבה. "מאד נקשרתי לילדים האלה", אומרת נטלי שחאדה, אחת המתנדבות. "הילדים רוצים לבוא ולשבת איתנו ולעשות איתנו פעילויות, והם באים ומתעניינים 'מתי אתם באים עוד פעם?', אז אם הגענו למצב הזה - עשינו דבר גדול".

"אנחנו כן יכולים לחיות ביחד, וזה מה שצריך להיות"

השירות נעשה גם לשם התועלת האישית, מתוך הידיעה שאחריו הן יהיו זכאיות לכל היתרונות שזכאי להם חייל משוחרר: יתרון בקבלה לעבודה במשרדי ממשלה, מענק שחרור, אבל במצב חוסר האמון שיש כיום בין העמים - יש כאלה שמטילים ספק גם בכך. ולמרות שהחליטו להתנדב, הבלבול עדיין קיים.

"אני כל הזמן שואלת את עצמי: אני פלסטינית או ישראלית", אומרת לנו נורה איוב, "זה ממש קשה". חברתה עינם עלי מסכימה איתה: "בפלסטין אומרים שאנחנו ישראלים שבוגדים בעם הערבי, ובישראל אומרים שאנחנו ערבים. אבל לא יודעים איפה אנחנו נמצאים".

"יש הרבה יאוש", אומרת ד"ר לבנה, אחראית המתנדבים לשירות. "אנשים שאומרים 'אין תקווה', וכמה שהזמן עובר יותר, אומרים 'אין יותר תקווה, אנחנו לעולם לא נוכל לחיות ביחד'. אז אנחנו כן יכולים לחיות ביחד, וזה מה שצריך להיות פה".