קשה להבין מה עושים אנשים צעירים, בני 30 ומשהו, בבית חולים גריאטרי עם חולים שיכולים להיות הסבים והסבתות שלהם. המבוגרים חולי אלצהיימר ומחלות אחרות שאופייניות לאוכלוסייה המבוגרת, ולצעירים אין עם מי לדבר או להעביר את הזמן. הסיבה: למדינה אין מוסדות שמתאימים לאנשים בגילם.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"אין לי חברים ואין לי כלום כאן", אומר ארז תורג'מן, גבר בן 31 המאושפז בבית חולים גריאטרי. "האיש ששוכב במיטה לידי לא מדבר ולא שומע ולא כלום. אין לי אהבה ואין לי כלום כבר חמש וחצי שנים", הוא מוסיף. "הוא קם בבוקר, אוכל ארוחת בוקר, מעביר את הזמן עד הערב מול הטלוויזיה, בשעה שש וחצי ארוחת ערב - מהשעה הזאת הבן שלי במיטה, בגיל 31", אומרת דבי שחר, אימו של ארז.
לפני חמש שנים הוא הותקף על ידי חבורת ביריונים בחיפה, אחרי שיקום ארוך הוא נותר משותק. בהיעדר מסגרת לבני גילו, הוא הופנה לבית חולים גריאטרי. הוא לא לבד: יש 700 צעירים במצבו של תורג'מן.
"האנשים האלה נמצאים שם ללא צורך רפואי, הם אנשים עם מוגבלות, לא אנשים עם צורך רפואי", אומרת עו"ד שרון פרימור, היועצת המשפטית של ארגון בזכות. "הם לא צריכים פיקוח רפואי צמוד, הם לא צריכים בית חולים, האנשים האלה חיים וחייהם עוברים מנגד", היא מוסיפה.
"בדידות זה לא רק להיות לבד, זה שאין לך מישהו לדבר איתו"
ד"ר שרון שולהייטר היה עד לפני שנים ספורות חוקר מדע המדינה באוניברסיטה בקנדה. בשנים האחרונות הוא מאושפז בבית אבות סיעודי בבני ברק. הוא סובל מניוון שרירים, ובגיל 36 הוא מצא את עצמו במוסד גריאטרי חולק את חדרו עם קשיש בן 93. "זאת בדידות, בדידות זה לא רק להיות לבד, זה אומר שאין לך לדבר עם מישהו".
למרות שהצוות עושה הכל כדי להקל עליו, המקום לא מותאם למצבו. בהיעדר תזונה מותאמת למצבו, הוא ניזון מחטיפי ילדים. משה קרביץ, מנהל המרכז, אומר כי המצב הנוכחי לא טבעי: "המסגרת שלו צריכה להיות בקהילה, עם מגורים משלו, עם תמיכה של אנשי מקצוע שיעזרו לו, תזונה נכונה ואז כל החיים שלו ישתנו לחלוטין".
ארגון בזכות עתר לבג"צ כדי להקים לצעירים הללו בתוך הקהילות, ושר הרווחה ושרת הבריאות התחייבו לנושא. "אנחנו עלינו על זה, ואנחנו בדרך לפתור את זה", מבטיח שר הרווחה מאיר כהן.