הרבש"צים של יישובי עוטף עזה התרגלו לחיות תחת אש. בשישי האחרון, על שפת הבריכה במלון באילת, חמישה-עשר מהם זכו להפוגה ראשונה. אבל ההרכב חסר. חברים רבים העדיפו שלא לצאת להתאווררות הזאת, רק כמה ימים לאחר שליוו את רבש"צ נירים, זאביק עציון ז"ל, וסגנו שחר מלמד ז"ל, שנהרגו מנפילת פצמ"ר.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"היה היום הזה שנפלו אצלנו 30 פצמ"רים", סיפר בני סלע, רבש"צ קיבוץ נחל עוז, לחדשות 2, "זה היה אחד הימים הקשים שהיו לי. היום שבו דניאל נהרג, זה עשה לי אסוציאציות כאלו לנכד שלי, באותו גיל שלו. הם היו באותו גן, זה היה יכול לקרות גם לנו".
רכזי הביטחון היישוביים, מעין זרוע מבצעית של מערכת הביטחון, מועסקים בשעטנז מוזר. פיקוד העורף שם את הכסף, שכר של 5,000 שקל ברוטו בחודש, והם בתמורה מסכנים את חייהם. לא פלא שאת החופשה הזאת יזם דרך ארגון ה-IAC, ארגון הקהילה הישראלית בארצות הברית, שגייס תרומות למען רכזי הביטחון. כמה שעות אחר כך בחוף הצפוני, על כוסות בירה, יצופו כל הסוגיות הכואבות של המלחמה הזאת, ובראשן החבר הקרוב שנפל, זאביק עציון ז"ל.
"אתה חושב עליו בעבר זה מאוד קשה", סיפרו הרבש"צים. "זאביק היה אוהב לעשות צחוקים. היה לו הרבה הומור שחור, הרבה סרקזם והוא תמיד היה אומר את המילה האחרונה. הוא צוחק עלינו מלמעלה, כן, הוא כנראה כועס שהוצאנו אותו מהקבוצה של הוואטסאפ".
בלית ברירה יש בקליקה הסגורה הזאת הומור שחור ולא מעט ממנו, אבל עכשיו - יש גם כעס. "הסתמכו יותר מדי על הרבש"צים, על ההתיישבות, אמרו לנו 'תהיו חזקים, אנחנו נסתתר מאחורי כיפת ברזל ואתם תהיו חזקים'", טען בני סלע, רבש"צ קיבוץ נחל עוז. "הממשלה הייתה צריכה להגיד 'חברים, מי שרוצה לסגת אחורה, בואו, אני אטפל בכם כמה זמן שצריך'".
השבוע שלהם התחיל בתופי מלחמה, ונגמר במשולש גבולות של שלום. עכשיו לוקחים אוויר ועוד שלוק של בירה, והעתיד? הוא יגיע - בין אם נרצה או לא. "בעוד שנתיים אנחנו נהיה ביישובים פורחים, עם הרבה דשא ירוק ועם הרבה ציפורים, ונשמח, והילדים ירוצו", סיכם אבי ברוורמן, רכז ועדת הביטחון של קיבוץ עלומים.