מדי בוקר יוצא אייל שני לשוק בעיר העתיקה בירושלים להשיג את חומרי הגלם, שיהפכו בערב למנות יוקרתיות במסעדה שלו בתל אביב. "אוכל אוסף את כל הרגשות של כל האנשים שעברו דרכו מהזרע" שני אומר.
מילים כמו טבח או שף הן קטנות מידי לאייל שני - פילוסוף של אוכל. כמו שפילוסוף חוקר את המהות, את הבסיס, אייל שני יוצא לחקור את המקור של האוכל שלנו בסדרה שתשודר בשבוע הבא בערוץ 8. שפים בדרך כלל לא מראים לנו מאיפה האוכל מגיע. הם לא רוצים להזכיר לנו שהשניצל שלנו היה פעם אפרוח חמוד. אבל שני לא חוסך מאיתנו את האמת, הוא רוצה שהקהל "יוכל לקיים את המלחמה בתוך עצמו ולהחליט אם הוא אוכל את זה או לא".
כדי לכבד את הטלה שקנה בעיר העתיקה בירושלים יבשל אותו שני בעשבים שצמחו באדמה שגדל עליה. במסעדה שלו יקראו למנה הזו בתפריט במילים האלה: "קלמרי על ענף מרווה מתוך סלע שגדלה עליו כלנית". כששואלים את שני אם לא אכפת לו שאנשים חושבים שהוא פלצן, הוא עונה: "אם פלצנות זה הזכות שלך להיעמד ליד משהו ולהעמיק לתוכו ולקוות לו ולהתפלל בכל מאודך שהוא יהיה נהדר, אני עונה על ההגדרה הזו".
הפרק הראשון בסדרה עוסק בעגבנייה, איתה מנהל שני רומן כבר הרבה שנים. הגידול התעשייתי הוא המוקד בסדרה כולה. מבחינת שני עגבנייה שעברה קירור היא גוויה לכל דבר. שני מחזיק במסעדה שלו עגבניות שגודלו במיוחד ושקשוקה עולה אצלו מאה שקלים.
כששואלים אותו למה השקשוקה כל כך יקרה, הרי אחרי הכול מדובר במחבת וכמה ביצים, הוא עונה: "ולמה ארבעה צלילים של בטהובן גורמים למאות אנשים את הרצון להתאבד, כולה ארבעה צלילים - דו,רה, מי, פה, סול".