דינה התקשתה להסתיר את המתח וההתרגשות. בעוד כמה דקות היא תיפגש עם אמה ואחותה, אותם לא ראתה 25 שנים. "אני נורא מתרגשת, אני לא יודעת מה יהיה", היא אומרת בראיון מיוחד לחדשות 2. "לא ישנתי בכלל. כל הזמן חשבתי איך זה יהיה ואיך אראה אותה. אני רק רוצה שהיא תסלח לי".
רק לפני פחות מחודש ליווינו אותה בורחת מביתה שבאחד מהכפרים שליד טולכרם, משאירה מאחור 30 שנות נישואין - עם בעל מכה וחמישה ילדים. בורחת, כדי שלא לחזור. ארגון "יד לאחים" סייע לה להיחלץ מהשטחים, והיום היא יוצאת מהמחבוא לישראל, כדי לסגור מעגל.
בחלון הבית כבר ממתינות בהתרגשות אמה ואחותה. "העיקר שאת פה, זה מה שחשוב", אומרת אחותה בהתרגשות ובבכי כשהיא מחבקת אותה. במהלך השנים הוריה של דינה חשבו שהיא מתה ואפילו התבקשו לזהות גופה באבו כביר, לבדוק האם מדובר בבתם. אלא שהיום משלימים פערים מהגעגוע הרב.
"שם מרביצים לנו, כאן החיים טובים יותר"
בפעם הראשונה בחייהם פוגשים גם ילדיה של דינה את סבתם. כשהיא שואלת את אחד מהם בן כמה הוא, הוא מבקש לקבל תרגום מערבית מהאם. עכשיו, מכירים הילדים את משפחתם החדשה. באבחה אחת עוברים השניים מהכפר הפלסטיני לעיר ישראלית. "שם מרביצים לנו, כאן החיים טובים יותר", הם אומרים.
על הזמן שאבד אי אפשר לפצות. תחושת האובדן התחלפה אולי בלידה מחדש. דינה שבה הבייתה, והיום יש לה חלום אחד: לגדל את ילדיה בביטחון כישראלים.