יום שלישי השבוע, הן הפסיקו את הסריגה, נעמדו מסביב לשולחן והתפללו. עשרות נשים אפריקניות, מבקשות מקלט, שסורגות כאן בעמותת קוצ'ינטה מדי יום, מייצגות כנראה את המעמד הנחות ביותר בישראל - ללא זכויות, ללא הכרה מהרשויות, חלקן ללא שפה. כאלו שנפגעו ונוצלו כבר בדרך לישראל, וגם כאן לא הרבה השתנה.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
סילבנה צאגאי, נערה בת 13 הייתה אחת הסורגות שמצאה כאן לא רק תעסוקה, אלא בעיקר חברות, תמיכה, סוג של משפחה חלופית. בשבוע שעבר סילבנה עוד סרגה כובעים עבור יום המאבק למניעת אלימות נגד נשים. "המתנדבת סיפרה שהיא דיברה עם סילבנה והיא הסבירה לה על המצעד, והיא אמרה שהיא לא מאמינה שגברים ישתנו ויפסיקו להיות אלימים", דידי מימון קהן, מנכ"לית ומייסדת עמותת קוצ'ינטה.
כבר 11 שנים חלפו מאז שמבקשי המקלט - או מהגרי העבודה - למי שמעדיף, נכנסו לישראל והציפו את דרום תל אביב. 11 שנים ארוכות של ניסיונות להסדיר את מעמדם, לקבוע מי יישאר ומי לא, ובאילו תנאים. שום תכנית ממשלתית בינתיים לא צלחה, ובתקופה הארוכה שחלפה הקפידה המדינה על עיקרון אחד: למנוע מהם זכויות ושירותים, בין היתר בתחומי הרווחה והבריאות.
מ' הגיעה מאריתריאה לפני 8 שנים. אחרי תקופת מעצר עברה להתגורר בדירה קטנה בירושלים עם עוד 10 מבקשי מקלט, עם אחד מהם נוצר קשר והשניים נישאו. זמן קצר אחר כך בעלה החל להיעדר מהבית, לחזור שיכור ולאיים. כשהעזה להעיר לו - המצב רק החמיר. "הוא חזר שיכור ואנס אותי", סיפרה. "הוא אמר לי שאם אלך למשטרה או לחברות שלי לא יהיו לי חיים. אחרי כמה חודשים הוא בא לבית זרק עליי כיסא ואיים שוב להרוג אותי".
אחרי שנים של התעללות ושלושה ילדים מאותו הבעל היא ברחה מהבית. בשנה האחרונה שהתה במקלט לנשים מוכות - זה אגב השירות היחיד שמגיע לה ממשרד הרווחה וממדינת ישראל כאישה שנמצאת במצב סיכון.
"אחרי המקלט - היא חוזרת לאותו חלל - אין לה כלום"
"בתקופת המקלט היא שווה לכל דבר", סיפרה יעל גולד מנכ"לית עמותת "לא לאלימות". "ברגע שהיא יוצאת היא לא מקבלת את הסעד הבסיסי שמאפשרת מדינת ישראל, קרי הבטחת הכנסה, מענק חד פעמי להתחיל את החיים שלה, או עזרה בשכר דירה. היא גם לא יכולה לעבוד או לפרנס את עצמה, היא חוזרת שוב לאותו חלל שאין לה כלום".
משרד הרווחה דרש לאחרונה וקיבל תקציב חלקי - 10 מיליון שקלים לטובת מבקשי המקלט, אבל בשל מדיניות הממשלה, התקציב מיועד אך ורק למצבי סיכון בעיקר של נשים וילדים - לא למניעה, לא לתמיכה. נשים זרות שנפגעו וזכו להגנה זמנית, חזרו לרוב לאותו מקום שעזבו ולאותו הבעל.
כבר במאי 2014 קבע מבקר המדינה כי משרדי הממשלה לא נותנים מענה לאוכלוסיות פגיעות בקרב מבקשי המקלט. לפני מספר חודשים, בדוח מעקב, התריע שוב שנמשכת ההפקרה וההזנחה, במיוחד של הפגיעים והחלשים בהם. "המקלט האמתי הוא לא לזרוק אותם בלוינסקי בלי אישורי עבודה ובלי כלום, ולהגיד להם ללכת לחטט בזבל", סיפרה אורית מרום, מנכ"לית עמותת אסף. "הגנה אמתית משמעה שילוב".
לפני שנתיים עתרה עמותת אסף לבג"ץ במטרה לאפשר למבקשי המקלט שירותי סעד, הדיון הראשון בעתירה נקבע ליום שני השבוע, אותו היום בו נרצחה סילבנה צאגאי.
כשהמדינה לא מטפלת היא גם לא צריכה להיות מופתעת מהנתונים. כמעט 6% מנשות הקהילה עוסקות בזנות בשל מצוקה כלכלית. במחצית השנה האחרונה חלה עלייה של עשרות מקרי אלימות בקרב מבקשי המקלט. ואם נשים בצד את התפיסות הפוליטיות - האם לגרש או לקלוט. אחרי רצח של נערה צעירה, מדינת ישראל צריכה לשאול את עצמה האם ניתן להמשיך ולהעלים עין ממה שמתרחש בחצר האחורית שלנו.