העלתה את הפרשה על סדר היום הציבורי (צילום: לע"מ)
אחרי שנים: הפרוטוקולים נחשפים | צילום: לע"מ

הבוקר (רביעי) נפתח עבור הציבור מאגר המסמכים והעדויות בפרשת ילדי תימן: ארכיון המדינה העלה לרשת אלפי תיקים, על מנת לאפשר לכל מי שרוצה לברר מידע נוסף על יקיריו שנעלמו בשנים הראשונות של מדינת ישראל - וגם לקרוא את הפרוטוקולים והתכתובות של הוועדות השונות שחקרו את הפרשה. לרגל חשיפת המסמכים חזרנו לחלק מהסיפורים שליווינו בחדשות 2 Online (יחד עם עמותת עמר"ם) בשנה האחרונה ומצאנו את המסמכים המקוריים - שאת חלקם גם המשפחות מעולם לא ראו.

לכניסה למאגר החדש שנחשף לחצו כאן

החומר של הוועדות שעסקו בהיעלמות ילדי תימן (ועדות אחרות) היה אמור להישאר מסווג עד שנת 2070, אך המחאה הציבורית וחשיפת המאבק המתחדש לפרסום החומרים בתוכנית "פגוש את העיתונות" עם רינה מצליח ובאתרי חדשות 2 Online הובילו לבסוף להחלטת ממשלה לפרסם את החומרים, רובם של הוועדה האחרונה שדנה בפרשה - ועדת כהן-קדמי משנות ה-90'.

המידע כולל חומרי חקירה, מסמכים של הגופים השונים המעורבים בפרשה ופרוטוקולים ותכתובות של דיוני הוועדה והעדים שהתייצבו בפניה. ארכיון המדינה ריכז את המידע לפי שם הילד הנעדר וגם לפי האישים והגופים הבולטים.

לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו

התיקים לא ייחשפו? (ארכיון) (צילום: חדשות 2)
חלק מהתיקים שנחשפו בארכיון המדינה | צילום: חדשות 2

משפחת ניסן: התאומים וסימן השאלה

כדורי ונג'יה (נדיה) ניסן עלו לארץ ב-1950 כשהתאומים דוד ורחל היו בני שבוע, והם נשלחו לבית החולים רמב"ם בגיל תשעה ימים. האב התבקש להגיע ולתרום דם עבור בנו – וכשהגיע נמסר לו שדוד נפטר והוצגה בפניו חבילה בה נטען שנמצאת גופתו של דוד: "האב לא ראה את הגופה". רחל הושארה בבית החולים והאם ביקרה אותה וראתה אותה דרך החלון במשך חודשיים: באחד הימים הגיעה ולא ראתה אותה, ולא קיבלה תשובה. לבסוף, לאחר חודשיים, נאמר לה שרחל נפטרה.

אסתר כהן (צילום: יותם רונן אקטיבסטילס ועמותת עמרם)
אסתר כהן | צילום: יותם רונן אקטיבסטילס ועמותת עמרם

מה עלה בגורל התאומים? הוועדה איתרה יומן פטירות של בית החולים רמב"ם לפיו דוד נפטר בגיל 9 ימים "כתוצאה מחוסר בשלות" (פג). בפנקס פטירות של משרד הבריאות נכתב תאריך פטירה זהה – 1/10/1950 – אך דווח כי גילו בן 10 ימים. "מיומן קבורה של מחנה דוד שאיתרה הוועדה עולה כי שמו של התינוק נרשם כ'דוד ניסים' במקום דוד ניסן", נרשם בתיק החקירה. דוד, לפי הוועדה, הובא לקבורה ב-2/10/1950 בחלקת התינוקות שבבית העלמין מחנה דוד בחיפה - מקום בו נקברו ילדים רבים באותה תקופה.

"באותו דף ביומן הקבורה נרשם כי נקבר תינוק בן 10 ימים ששמו דוד כדורי, אך הוא מאותו מחנה – כנראה שמדובר בטעות סופר ודוד נרשם פעמיים כמי שנקבר", ציינה הוועדה בממצאיה. לפי מסקנות הוועדה, "עולה בוודאות כי התינוק דוד בן כדורי ונדיה ניסן נפטר כתוצאה מחוסר בשלות". השופטים ציינו כי "אין ספק שמדובר בתינוק דוד בן כדורי ונדיה ניסן, גם אם בפנקס הפטירות של משרד הבריאות חסר שם המשפחה אך הפרטים זהים לפרטים המלאים המצוינים ביומן הפטירות של בית החולים רמב"ם.

בני הזוג ניסן, ארכיון (צילום: באדיבות המשפחה עמותת עמרם)
בני הזוג ניסן, ארכיון | צילום: באדיבות המשפחה עמותת עמרם

בנוגע לרחל, שלה אף נשלח צו גיוס בשנות ה-60 (לדברי אחותה), הוועדה איתרה יומן פטירות של בית החולים רמב"ם לפיו התינוקת רחל ניסן נפטרה ביום 27/11/1950 בהיותה בת חודשיים בבית החולים רמב"ם "כתוצאה מחוסר בשלות (פגה) ומדלקת ריאות של הסימפונות". הוועדה איתרה פנקס פטירות של משרד הבריאות בחיפה, ממנו עולה כי התינוקת רחל ניסן נפטרה. גם היא, כמו אחיה, נקברה במחנה דוד – ב-30/11 – כך עולה מיומן הקבורה, בו לא נכתב המיקום המדויק של קבורתה.

במקרה של רחל גם העסיקה הוועדה משרד חקירות פרטיות , "גוט – בן אשר" – שהצליב את המידע וגילה כי רחל קבורה בשורה 72 במחנה דוד – וגם מצא את שם הרופא (ד"ר גוטליב) שאישר את פטירתה בבית החולים רמב"ם. למרות זאת, יש לציין כי לא נמצאו תעודות פטירה לשני הילדים. מדוע המשפחה לא ידעה? במקרה של דוד נראה כי הכשל היה רישום לקוי במשרד הבריאות ובבית העלמין. במקרה של רחל – מעבר המשפחה לפרדס חנה. נציגי בית החולים טענו כי לא הצליחו לאתר את ההורים.

הבן של אסתר ושלום: "תיק ללא ממצאים"

בנם של אסתר ושלום כהן, שלא הספיקו אפילו לתת לו שם, נולד בראש העין ב-1949. אחות שעברה בין האוהלים "הבחינה כי הבן סובל מפצעונים בכל גופו", לפי עדות ההורים, ולקחה אותו לבית החולים במחנה. לאחר מספר ימים אסתר ושלום ביקשו לערוך ברית מילה ונאמר להם שהבן נפטר: "ההורים לא ראו גופה או חלקת קבר", נכתב בפנייה.

המשפחה כתבה לוועד הציבורי לגילוי ילדי תימן כי "סיפור המעשה נראה לכאורה לא הגיוני, אך זו האמת לאמיתה". בני המשפחה תיארו את המפגש בו נאמר להם שבנם נפטר: "ביקשנו לראות את הגופה או את הקבר ולא נעננו למרות בקשות חוזרות ונשנות. חזרנו למחנה העולים כאובה וחסרת אונים". האם אסתר הדגישה כי "אנו בטוחים שהוא עדיין בחיים, לא שכחנו ואנו רוצים בכל מאודנו לראות ולהכיר את בני האובד".

רישום פטירת ילדי הזוג ניסן (צילום: ארכיון המדינה)
רישום פטירת ילדי הזוג ניסן | צילום: ארכיון המדינה

לאחר שהעסיקה חברת חקירות חיצונית, קבעה הוועדה לגבי גורלו של ילדם של בני הזוג כהן כי "אין בידיה כל ממצאים באשר לגורל הבן" של סלם (שלום) ואסתר כהן. ההורים קיבלו מידע כי בנם הועבר לצריפין, אך לא התגלה כל תיעוד לכך.

גם סריקות מקיפות שערכו חוקי הוועדה ברישומי משרד הפנים, הבריאות ובתי החולים השונים ובתי העלמין – כמו גם ברישומי חברה קדישא – לא העלו כל ממצא. בתחילה נמצאה תעודת פטירה של ילד בשם "כהן יוסף בן סאלם", אך לאחר מכן התברר כי מדובר בילד בן שנה שמת מרעלת – והפרטים לא תאמו. הוועדה כבר ניסחה הודעה למשפחה עם מסקנות שקובעות כי הילד נפטר בצריפין "בהיותו נפל" (תינוק בן פחות מ-30 יום בעת מותו), אך בשל הסתירה בנתונים נמחקו המסקנות ונכתב כי "אין הוועדה יכולה לקבוע דבר על גורל הנעדר". גם השופט שלגי עצמו ציין לבסוף כי "שני מסמכים אלה אינם מתייחסים לנעדר שבתיק זה".

מדוע איש לא יודע מה עלה בגורל הילד? "במקרים רבים דומים נמצא כי בתקופה המדוברת לא נהגו לערוך רישומים לגבי נפלים"– כך נכתב בתיק. "מבירורי הוועדה בכל המקורות העומדים לרשותה לא נמצא כל מידע על הנעדר ואין הוועדה יכולה לקבוע דבר על גורלו". ברישומי הוועדה נכתב כי בוצעו חיפושים נוספים בספר הפטירות של צריפין וגם של יפו וגם ברישומי בית החולים אסף הרופא – אך לא נמצאו פרטים תואמים לתלונה. פקידת סעד ארצית לחוק האימוץ השיבה להורים: "בדקנו אצל רשם פנקס האימוצים ובגנזך, ולא מצאנו כל רישום המעיד על אימוצו של הילד".

"הבן של שושנה (רחל) מת" - אבל מאיזו סיבה?

בניגוד לתפיסה הרווחת, הפרשה עוסקת לא רק בילדים ממוצא תימני: הוועדות חקרו מקרים רבים של היעלמות ילדים, מעדות שונות, בין השנים 1948-1954. למעשה, עשרות תיקים עוסקים בילדים שמשפחותיהם עלו מלוב, עירק, אירן, מרוקו, טוניסיה, מצרים - וגם רומניה, בולגריה, טורקיה ואף פולין. אחד מהם הוא אלתר (אליעזר), בן לאם שושנה (רחל) שעלתה מרומניה בעודה בהריון, נולד במרס 1951 – והועבר לבית התינוקות בפרדס חנה "בשל תנאי מזג האוויר הקשים". אמו הגיעה למקום על מנת להניק אותו מדי יום – כך לפי עדותה בפני הוועדה.

רחל שושנה אדלשטיין ובנה אלתר (בעיגול) (צילום: צילום באדיבות המשפחה עמותת עמרם)
רחל שושנה אדלשטיין ובנה אלתר (בעיגול) | צילום: צילום באדיבות המשפחה עמותת עמרם

בגיל חמישה חודשים הוא סבל משלשולים והועבר לבית החולים בחדרה: לאם נאמר כי הוא ישתחרר תוך יומיים, אך למחרת נאמר לה שהוא נפטר. האם האבלה, שהייתה באותו זמן בהליך גירושין מבעלה, חתמה על מסמכי הקבורה - אך לא ראתה גופה או חלקת קבר. העובדה שלאם היו מספר שמות משפחה – קויפון שלעיתים נכתב כ'קויפמן' ובאום (כיום אדלשטיין) – הקשה ככל הנראה על הרישום והבירור. לאחר שבמשך שנים לא הצליחה לקבל מסמכים רשמיים, האם פנתה לאחת הוועדות שעסקו בנושא.

הוועדה בדקה ומצאה כי התינוק "נפטר ממחלת הדיזנטריה" ב-14 או ב-15 באוגוסט באותה שנה, כאשר שמו נרשם כ"אלתר באום". בבית החולים הממשלתי בפרדס חנה: לאחר מכן גופתו הועברה לבית החולים רמב"ם בחיפה, שם בוצעה נתיחה לאחר המוות.

רישום הפטירה של אלתר, בנה של רחל (צילום: ארכיון המדינה)
רישום הפטירה של אלתר, בנה של רחל | צילום: ארכיון המדינה

"אין מידע על הבאתו לקבורה", סיכמה הוועדה – שאיתרה גם את דוח הנתיחה של המכון הפתולוגי ברמב"ם וגם מצאה את שמו הילד בפנקס הפטירות של מחנה פרדס חנה ושל משרד הבריאות – אך שם תועד כי סיבת המוות הייתה רעלת. כמו במספר מקרים מאותה תקופה, לא הוצאה לילד תעודת פטירה - ומשרד הפנים הנפיק תעודה זו רק בדיעבד, לאחר פניית המשפחה לוועדה.

למרות הסתירות הקלות במידע, שתי ועדות שונות קבעו כי "מן המידע עולה בוודאות כי אלתר בן רחל נפטר בהיותו כבן חמישה חודשים". עם זאת, הדגישו השופטים, "אין בידי הוועדה כל ממצאים היכולים להצביע על מקום קבורתו".

במקום ברית מילה, הילד נעלם: "אין אף ממצא"

מקרה נוסף שליווינו לאחרונה ואיתרנו את מסמכיו בארכיון הוא בנם של בנימין וסלמה עוזרי, אברהם, שנולד בשנת 1950 בבית היולדות בחדרה. האם שוחררה לביתה לאחר ימים ספורים ונאמר לה כי הילד יישלח לבית המשפחה במועד מאוחר יותר: לאחר שלושה שבועות הגיע האב בנימין לבית החולים וביקש להוציא את הילד. הצוות אמר לו כי הילד הקטן חלה בצהבת וברית המילה שלו תיערך במועד אחר.

סלמה עוזרי (צילום: יותם רונן אקטיבסטילס עמותת עמרם)
סלמה עוזרי | צילום: יותם רונן אקטיבסטילס עמותת עמרם

האב ביקש שיקראו לבנו אברהם וביקש גם תעודת לידה: בבית החולים השיבו לו כי בתעודת העולה שלו יירשם "אברהם נולד חדש" כדי לתעד את הילדה. לאחר שבוע, מדריכה במחנה העולים אמרה להורים כי הילד אברהם נפטר. בתחילה האב האמין לכך, אך בעקבות הפרסומים בנושא לאחר מספר עשורים החליט לפנות לוועדה – והכריז כי לא ראה גופה או קבר ועל כן הוא דורש הוכחות.

הוועדה מצאה כי בתעודת העולה של האב, נרשמו בסמוך לשמו של אברהם המילים "חודש אחת" – ככל הנראה כדי לציין את גילו. לפי הרישומים שהוועדה מצאה, הילד אברהם נולד דווקא בנובמבר 1951.

מסמך שנותר ברשותה של סלמה עוזרי (צילום: באדיבות המשפחה)
מסמך שנותר ברשותה של סלמה עוזרי | צילום: באדיבות המשפחה

ומה עלה בגורל הילד? הוועדה נאלצה לקבוע, לאחר "סריקות מקיפות שערכו החוקרים בארכיונים השונים – משרד הבריאות, הפנים ורישומי הקבורה" – כי אין להם כל מידע בנושא. "הסריקות לא העלו כל ממצא היכול להצביע על גורלו של אברהם בן בנימין וסלמה עוזרי. אין בידי הוועדה ממצאים לגבי גורלו", סיכמה הוועדה בצער.

"איזו ילדה? אין אצלנו ילדה"

מרים בת אברהם וחביבה (אהובה) חסן (שוספי) נולדה עוד לפני הגעת המשפחה לארץ: כשהייתה בת שישה וחצי חודשים הגיעה המשפחה למחנה המעבר חאשד שליד עדן בתימן בדרכה לישראל. שבועיים לאחר הגעת הזוג למחנה, רופא שעבר במקום ביקש לקחת את הבת לבית החולים: "הוא התקרב אליי עם המתורגמן, בחור תימני צעיר ונמוך, ואמר שהילדה חולה וצריכה טיפול".

לדבריה, הרופא טען לאחר הסתכלות בעיני הילדה כי היא סובלת מזיהום וצריכה תרופות: "היססתי, לא רציתי לתת אותה אבל הוא אמר 'תבואי איתנו, אין לך מה לפחד'". האם סיפרה לוועדה כי ילד נוסף שנולד לשניים נפטר בתימן ממחלה עוד לפני שהמשפחה הגיעה למחנה המעבר, ועל כן חששה לאבד ילדה נוספת.

האם ליוותה את התינוקת לבית החולים, הניקה אותה והתבקשה לשוב למחרת – אז נאמר לה כי מרים נפטרה. "אמרו איזה ילדה? אין אצלנו ילדה", שחזרה בפני הוועדה. "אין ילדה, גמרנו – הלכו בשביל לקבור אותה", השיבו לה העובדים בבית החולים המקומי. האם התקשתה לקבל את הבשורה וסירבה ללכת: לאחר ששבה אבלה למחנה גם בעלה הלך לבית החולים וניסה לברר: "סילקו אותו ונתנו לו מכות".

המסמך שהוגש למשפחת שוספי (צילום: ארכיון המדינה)
המסמך שהוגש למשפחת שוספי | צילום: ארכיון המדינה

מדובר בתיק שונה מהאחרים מכיוון שהפטירה – או ההיעלמות – לא אירעה בישראל. בשל כך, המסמך היחיד שהוועדה איתרה היה רשימת נפטרים של ארגון הג'וינט שניהל את המחנה: לפי הרישום, "מרים בינת חסן" נפטרה ב-7 בנובמבר 1949, כשהייתה בת שלושה חודשים – גיל שונה מזה שדיווחה עליו המשפחה.

במסמך צוין כי מרים הקטנה נפטרה בעקבות פגמים גנטיים. למרות הסתירה בגיל התינוקת והמידע החלקי, הוועדה קבעה כי "מן המידע לעיל עולה בוודאות כי מרים בת אברהם וחביבה חסן נפטרה". עם זאת, ציינה הוועדה, "לא אותר מקום קבורתה".

מה חדש במאגר?

מדובר ב-3,510 תיקים המכילים עשרות ומאות דפים כל אחד שנסרקו והועלו לרשת, והם עוסקים ביותר מאלף מקרים. מידע שעשוי לפגוע בפרטיות, כגון שם של ילד שאומץ, הושחר מתוך התיקים בשל חוק צנעת הפרט. משרד הרווחה ובית המשפט יוכלו לאשר חשיפת מידע על מאומצים באישור המשפחות, שיוכלו גם לפנות לארכיון המדינה על מנת להיחשף למידע נוסף שלא הועלה לרשת כגון תמונות הגופות (במספר מקרים) או מידע על הנתיחות שבוצעו. בעקבות המידע שנחשף, צפויה להתחדש הקריאה לפתיחת קברים ובדיקות DNA על מנת לקבוע בוודאות מה עלה בגורל הבנים והבנות שלא שבו לחיק הוריהם.

מעמותת עמר"ם נמסר: "אנו מברכים על ההחלטה לחשוף את הארכיונים של ועדות החקירה אך מדובר בחשיפה חלקית בלבד. מדובר בזכות בסיסית של המשפחות שנמנעה עד כה ולכן זהו צעד חשוב אבל יש לזכור כי הוועדות פעלו להסרת אחריותה של המדינה לחטיפות הילדים ונמנעו מלחקור את הפרשה, גם כאשר הושמדו מסמכים חשובים במהלך עבודתה. המידע אשר יימצא או לא בארכיונים הממוסדים אינו תנאי להכרה בפשע הזה".

חברת הסטארט-אפ MyHeritage בשיתוף השדולה לחקר האמת בפרשת ילדי תימן השיקה לפני כארבעה חודשים מאגר גנטי, במסגרתו מבצעת החברה בדיקות DNA בחינם לכל מי שסבור כי הוא מעורב בפרשה. עד היום נבדקו במסגרת הפרויקט ההתנדבותי מעל 500 בני משפחה ומאומצים והבדיקות נמשכות. לרישום לבדיקה לחצו כאן:  myheritage.co.il/dna

לפניות: avivitm@ch2news.co.il