כלפי חוץ החיים של מיכל סגל נראים מאושרים ושלווים. היא אמא לחמישה ילדים, נשואה לברק, רופא במקצועו, מנהלת בחברה גדולה וגרה בבית רחב ידיים ביישוב בצפון. ובכל זאת יום אחד היא קיבלה החלטה מטלטלת חיים - לעבור ניתוח ארוך ומורכב כדי לתרום איבר לאדם שמעולם לא הכירה. בכך הפכה מיכל לאדם הראשון בישראל שתורם אונת כבד ממניעים אלטרואיסטיים.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
"אמא שלי נפטרה בגיל מאוד-מאוד צעיר, אני בטוחה שזה עיצב את תפיסות העולם", סיפרה מיכל על מה שגרם לה לקבל את ההחלטה הדרמטית. "אתה מתעצב מזה, אומר לעצמך: 'וואלה, לאבד בן-אדם יקר זה דבר רע, קשה'. לא היית רוצה שזה יקרה לאף-אחד". על אף הקושי והסיכון הכרוך בניתוח גם בעלה מגבה את ההחלטה האמיצה. "אני יודע שהיא תמיד עושה את הדברים הנכונים, אני צריך להבין למה זה נכון".
בערב הניתוח היא פוגשת את הילד הקטן שעבורו היא מבצעת את התרומה. שמו הוא קריש, בנם של הטל וג'ד, זוג עובדים זרים מהודו. הוא סובל מחוסר באנזים שמונע מהכבד לפרק חלבונים ואוכל מאז שנולד רק פורמולות מיוחדות. כשההורים רצו לחזור להודו התברר ששם אין את הפורמולות המתאימות, ובכפר שלהם, סמוך לגואה, אין מי שיטפל ויעקוב אחר מצבו הרפואי. מאז הוא ממתין להשתלה.
"לא האמנו שמישהו חי יתרום, התרגשנו ממש", אמר ג'ד, אביו של קריש. " היא לא קרובה שלנו, היא לא מכירה אותנו. לא ראינו מקרים כאלה, גם לא בהודו. לא שומעים על זה שמישהו מגיע ומוכן לתרום כבד לאדם זר. היא כמו אלוהים בשבילנו", הוסיפה הטל האם
"עובדים זרים במדינה זרה, הם אולי בתחתית של האפשרויות. אני אומרת, וואלה, איזה כיף,לקחת את האנשים שהכי צריכים את זה, והכי אין להם פרוטקציות ואין להם קשרים", אמרה מיכל לאחר המפגש עם קריש והוריו. "בעיניי עניי עירך לא קודמים, קודם כל בן אנוש שצריך".
הניתוח שנמשך כשער שעות התבצע בבית החולים שניידר. בחדר אחד הסירו הרופאים בעדינות חלק מהכבד של מיכל ובחדר השני ניתקו את קריש מהכבד שלו וביצעו בו את ההשתלה. הניתוח המורכב הסתיים בהצלחה לשביעות רצון הרופאים. אם הכבד ייקלט כמתוכנן יוכלו ההורים לחזור בשנה הבאה להודו. "מרגישה שלמות כזאת שזה היה הדבר הנכון", מסכמת מיכל בחיוך.