המאמנת שחוללה סערה מדברת על הכל: השבוע נבחרה אירה ויגדורצ'יק, מאמנת נבחרת ההתעמלות האמנותית לשעבר, בתואר מאמנת השנה של מרכז "הפועל". אמנם זה לא היה הטקס הנוצץ שחלמה עליו לקראת האולימפיאדה האחרונה בריו, אבל בסערה שבה היא נמצאת - זו הייתה סיבה מספיק טובה לחגוג.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
"השנאה והקנאה שיש כלפי ההישגים שלי, או כלפי בכלל, היא כל כך גדולה", מספרת ויגדורצ'יק, "אני מודה לאלוהים שלא קרה לי משהו הרבה יותר גרוע מזה, יכולתי באמת לא להיות". היא הוזמנה לטקס כמנצחת אבל ההרגשה הייתה שכולם שם כדי לנחם ולחזק אותה. פתאום האישה שבספורט הישראלי הפכה לסמל לכוח, עוצמה, למי שתמיד מנהלת את ההצגה, נתפסה בעמדה של חולשה.
שלושה חודשים קודם, התרחש הערב הקסום באליפות אירופה בהתעמלות אמנותית שהתקיים בחולון. אירה ויגדורצ'יק, כמאמנת ראשית הובילה את ישראל להופעתה המוצלחת אי פעם. באליפות אירופה השלל היה מדליות בכל הקטגוריות, כולל זהב היסטורי.
"זה כזה הגשמת חלום, תשמע, זה מפחיד כשבנאדם מגשים איזה חלום, אתה יודע חייבת להיות אחרי זה איזו מפולת", היא משחזרת. "אתה מתחיל להגיע למצב של מגדל בבל. אנחנו נפלנו במגדל בבל, כי כבר היינו כל כך קרובים לאלוהים".
התחושה אז, חודש לפני טקס הפתיחה של האולימפיאדה בריו, הייתה שויגדורצ'יק והבנות עומדות לפני אפשרות ממשית להישג הגדול בתולדות הספורט הישראלי. מדליה אולימפית חלומית באחד הענפים היוקרתיים ביותר במשחקים האולימפיים.
מאחורי הקלעים התלוננו המתעמלות כבר כמה פעמים נגד ויגדורצ'יק ודרשו את החלפתה. התלונות הושתקו, אלא שפחות מחודש לפני האולימפיאדה בריו, האידיליה כלפי חוץ פשוט התנפצה. בעיתון "הארץ" חשף הכתב אורי טל-שיר שבמהלך חימום לפני תחרות ברוסיה, בעטה ויגדורציק לכאורה באחת המתעמלות- קטי לוינה. הפרסום עורר סערה, ובאיגוד ההתעמלות הגיבו מיד שמדובר בתקרית חמורה.
"אני יוצאת, אני נוחתת לבד, הכתבים מתנפלים עליי" מספרת ויגדורצ'יק. הם לא זכרו את ההישג באליפות אירופה והכבוד, הם שאלו שאלות מגעילות. אני מודה לאלוהים שנתן לי כוחות לא לקרוס - לא להגיע לבית החולים".
מקוסמת והתקווה הגדולה של ישראל למדליה, ויגדורצ'יק הפכה תוך רגע לנאשמת. המתעמלות הודיעו שהן לא מתכוונות עוד להתאמן תחתיה. ויגדורצ'יק מצידה, ניסתה להגן על עצמה ולהסביר את פועלה.
"המגע הוא חובה, הוא מכאיב, ההגמשה מכאיבה", היא מספרת. "הנבחרות האולימפיות ככה מתאמנות, אלה האימונים. ולא, מטרת האימון היא לא אכזריות, זה אימון. הבכי של ספורטאי זה חלק מהאימון, הכאב הוא חלק מהאימון. ואם הורה רואה את הבת בוכה הוא אומר 'אוי ואבוי', אבל בלי זה אי אפשר לעשות הגמשה.
בשנים האחרונות ליווינו את הדרך של ויגדורציק לתהילה. את ההישגים חסרי התקדים של המתעמלות אלונה, קטי, יובל, אידה וקרינה. ויגדורציק פתחה בפנינו את האימונים, את האספות, אפילו את השקילות שביצעה מדי יום. אפשר היה לזהות גם את הסערה שהתחוללה מתחת לפני השטח.
הבעיה הקשה עוד יותר הייתה הנתק בתוך הצוות המקצועי. איגוד ההתעמלות העמיד צוות של עוזרות בכירות ועתירות ניסיון לויגדורציק. אך שוב לצד ההצלחות בתחרויות בחוץ - בפנים התנהלו קרבות.
כשסערת הבעיטה פרצה, זומנה ויגדורציק ע"י יו"ר איגוד ההתעמלות, אופיר פינס, לועדה בפני שופטת. "התזמון מראה לכולם שזה מוזמן, כל בר דעת מבין שהפעולה מוזמנת", טוענת ויגדורצ'יק. "זה יצא החוצה ברצון שזה יצא החוצה, בכוונה לפגוע בהישג, ברצון להפיל אותי, ולהזיז".
"הן עברו סוג של שטיפת מוח"
כבר ב-2008 הואשמה ע"י מתעמלות שלה שסיפרו על יחס משפיל ומכות, אז הגיבה בתביעת דיבה ויצאה מנצחת. "יש לדחות את הטענות נגדה שלא הוכחו כאמת" כתבה השופטת. גם הפעם היא רומזת שתביעת דיבה על השולחן. "הדרך שלי, כשאני אראה לנכון, להגן על שמי הטוב, זה בית המשפט", היא אומרת. "אני לא עושה את זה מתוך אהבה אדירה למדינה, אלא מתוך כבוד לספורטאיות האלה".
מחשש לתביעת דיבה, היא חוששת להגיד למצלמה מי היא חושבת שבסביבתה ניסה להפיל אותה. אבל אנשים סביבה טוענים שמי שמעוניין לפגוע בויגדורציק, המזוהה עם מועדון עירוני חולון, הם אנשי המועדון המצליח המתחרה ממכבי ת"א ובראשם העוזרת אלה סמופלוב.
אחרי 10 ימים קריטיים בהם הנבחרת לא התאמנה לפני האולימפיאדה. ההחלטה של הועדה הייתה שעד ריו הבנות יתאמנו תחת אירה ואחרי זה יתקבלו החלטות נוספות. בינתיים הצמידו לה את אלכס אברבוך שהיה אמור להשגיח שלא יקרה שום דבר חריג.
ההורים של הבנות סיפרו אז שהבנות מבועתות מהמחשבה שיחזרו לעבוד בהדרכתה ופוחדות שהיא תיגע בהן. "רק כשהסבירו לה שהאימון שהיא עוברת זה התעללות אז היא מאמינה בזה", טוענת ויגדורצ'יק. "הן עברו סוג של שטיפת מוח קבועה. וזה מאוד קל כי ספורטאיות כאלה בנויות לשטיפת מוח. הן נבחרו כי הן יכולות לקבל שטיפת מוח".
ועדיין היא חושבת שהבנות הן לא צד תמים, כולן לטענתה, כולל הוריהן, עשו נגדה יד. "את הצדק שלי, שלא היה כלום, אני אוכיח", היא אומרת. "אנחנו בגדנו בעם. הן לא בגדו בי, אני אתמודד עם זה. הן בגדו בעם. המון התפללתי באמת שאלוהים ימחל לנו, שאנחנו התנהגנו לא טוב כלפי המדינה. מה הן ציפו? שיקום מאמן אחר והן יביאו מדליה? מה אלוהים הם ציפו? הן 10 ימים לא התאמנו. זה מראה שאני נכשלתי בלהעביר להן את המסר".
כך- מסוכסות, מותשות ובעיקר פגועות הן טסו לריו. לכולם היה ברור שאם הפנטזיה לפני חודש הייתה מדליה, המטרה עכשיו היא רק לעבור את התחרות בשלום. בהופעה מרשימה אך לא מבריקה ישראל עלתה לגמר וסיימה בו במקום השישי. הישג שווה ערך להישג השיא של ישראל בענף, אבל רחוק מחלום המדליה.
בינתיים החוזה שלה כמאמנת הנבחרת הסתיים, המאמנת המצליחה בתולדות הענף קיבלה מכתב קצר ולקוני מאיגוד ההתעמלות שהודה לה על שירותה ואיחל לה בהצלחה בכל אשר תפנה. בנוסף היא קיבלה צ'ק על סך 572 שקלים.
"כשפתחתי את זה לא ידעתי אם לצחוק או לבכות", היא אומרת. הצ'ק הזה מסמל לדעתה את המעמד שלה כמאמנת ובכלל מעמד המאמן האולימפי. הנכס שהמדינה צריכה לשאוף לפתח. "המאמן הוא כל כך נחות בארץ", היא טוענת. "מאמן אולימפי, כל כך לא מוגן, שמה שקרה לי, זה באמת הדוגמא מטורפת, של מה יכול לקרות למאמן. כל הורה יכול להתערב, הוא לא משלם על זה מחיר, כל ספורטאי יכול לעשות מה שבא לו, לא משנה מאיזו סיבה. המאמן הוא בתחתית שרשרת המזון, במיוחד בענפים כאלה".