"אנשים פחדו, תקפו אותם פיזית, ירקו עליהם. זה פשוט מזעזע": איילה שלו, מהמארגנים של עצרת הזיכרון המשותפת ליהודים ולפלסטינים התייחסה היום (רביעי) בשיחה עם החדשות להפגנה האלימה שהתקיימה אמש מחוץ לטקס והאשימה את משפחת נתניהו בליבוי היצרים. שלו פנתה לראש הממשלה וביקשה ממנו "להוריד את הלהבות".
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
בשיחה סיפרה שלו כי היא הייתה רוב היום מאחורי הקלעים וכמעט שלא פגשה את המפגינים, לבד מן הרגע שבו הייתה צריכה להגיע לאוטו שלה שחנה בחוץ אבל התגודדות המפגינים במקום עוררה בה פחד רב. "בסוף, כשכולם התפזרו הגיעה חבורה עטופה בדגלים - צורחים, קופצים. פחדתי, זה מאיים. פחדתי להגיע לאוטו".
שלו כינתה את ההפגנה "מצעד הבושה" ומתחה ביקורת על המשטרה שלדבריה לא פעלה מספיק כדי למנוע מההפגנה לגלוש לפסים אלימים. "שמעתי כמה פעמים שהיא עשתה את המינימום. אם זה לא הגיע למכות המשטרה לא עשתה דבר. עם כל הכבוד לדעה האישית שלהם, ושמעתי כמה מהם שאומרים שמדובר בביזיון, אתם לא שם בשם עצמכם אלא במסגרת היותכם שוטרים".
על רקע הפוסט של יאיר נתניהו שכינה את המשפחות השכולות שהגיעו לטקס "חולות רוח", ובצל ההחלטה של ראש הממשלה שלא לאפשר לפלסטינים להיכנס לישראל עבור הטקס (החלטה שהתהפכה בבג"ץ), אמרה שלו: "משפחת נתניהו מלבה את היצרים, הם הורסים כל חלקה טובה. למה אי אפשר להגיד אנחנו מתנגדים לדעה של המשפחות השכולות שבוחרות להתייחד עם יקיריהן, אבל היא דעה קיימת.
"זה פוגע בתחושת השייכות. אני גם שייכת לעם הזה לטוב ולרע אבל נתניהו באופן פעיל מוציא אותי מהכלל ומחוץ לגדר. נתניהו, בחייאת - תוריד את הלהבות. תכיר בזה שיש פה שני מחנות אבל שניהם לגיטימיים".
שלו הוסיפה: "האלימות היא תמיד מימין והיא מגובה על ידי המשטר, זה מסוכן ונתניהו משחק בחיים של כולם". לדבריה, הטענות על הזמנת משפחתו של הרוצח של אורי אנסבכר ז"ל הן "פייק ניוז", ותהתה אם נתניהו לא עומד מאחורי "שתילת" הטענות הללו ברשתות החברתיות. היא הוסיפה כי אם משפחת הרוצח היו אומרות שאין לה כל קשר למעשה והייתה מבקשת להשתתף - "למה לא לצרף אותה לדבר הזה?".
שלו סיכמה כי היא מקווה שהטקס יימשך גם בשנה הבאה, והביעה תקווה שבג"ץ יהיה עצמאי ויגן על הכוונה לעשות זאת.
קריאות "מוות לבוגדים" ו"שמאלנים לגטו"
כאמור, אלפים השתתפו אמש (שלישי) בטקס הזיכרון הישראלי-פלסטיני בפארק הירקון בתל אביב, שגרר סערה ציבורית וויכוח משפטי עוד לפני קיומו. מולם התייצבו עשרות מפגינים שהגיעו למחות נגד קיום הטקס. חלקם קיללו וירקו לעבר המשפחות השכולות ושאר האנשים שהגיעו לציין את הזיכרון שלהם בדרכם, וצעקו קריאות "מוות לבוגדים", "מוות לשמאלנים" ו"שמאלנים לגטאות". המשטרה עצרה 5 מפגינים.
כוחות רבים של משטרה ויס"מ נפרסו במקום כדי למנוע עימות פיזי. בהודעת המשטרה נמסר כי 5 המפגינים שנעצרו השליכו חפצים לעבר המשתתפים, הפרו את הסדר הציבורי ולא נשמעו להוראות השוטרים. הטקס התקיים זו השנה ה-14 ביוזמת "לוחמים לשלום" ו"פורום המשפחות השכולות". המארגנים מסרו כי כ-9,000 איש הגיעו לאירוע.
מיד לאחר הישמע הצפירה החלו המפגינים החמושים בדגלי ישראל לקרוא לעבר המשפחות השכולות קריאות נאצה. אחד המפגינים שהגיע למחות נגד קיום הטקס היה צ'רלי אזריה, אביו של החייל לשעבר אלאור אזריה שהורשע בהריגת מחבל. "הטקס יכול להיערך 365 יום ברמאללה, ולא בערב יום הזיכרון כאן בתל אביב", אמר אזריה.
"הכיבוש לא יפריד בינינו"
את הטקס פתחו המנחות מיקה אלמוג וסאמירה סרייה ואמרו: "כולנו, ישראליות ופלסטיניות, ישראלים ופלסטינים, קורבנות של הסכסוך, של הכאב והאובדן, אבל גם מחולליו. לכן, בכוחנו ומחובתנו לעשות הכול כדי לסיימו, להביא תקווה ועתיד לעצמנו ולילדינו".
אחד הנואמים בטקס, מוחמד דרוויש בן ה-14 ממחנה הפליטים עאידה בבית לחם, סיפר על חברו עבד אלרחמן שאדי עבדאללה, שנהרג בגיל 10 בשנת 2015 מכדור תועה בעת עימותים במחנה הפליטים. "אני מבטיח לך שאני מספר על המוות שלך כדי להחזיר את החיים למסלול האנושי שלהם ובשנים האחרונות אני בוחר להנציח אותך באמצעות פעילות למען השלום", אמר דרוויש.
יובל רחמים, חבר בפורום המשפחות השכולות ויושב ראש פורום ארגוני השלום, ששכל את אביו אברהם רחמים ז"ל במלחמת ששת הימים, אמר: "כשהתבגרתי התחלתי להבין על מה הם מדברים שם מהבמה והתחלתי להרגיש פחות נוח עם הנאומים האלו. קריית שאול נחשב בית עלמין מרכזי לכן כיבדו אותנו ראשי ממשלה ושרי ביטחון. לאט לאט הבנתי שאני ממלא תפקיד של ניצב בהצגה לא לי. הלהג הלוחמני, המתקרבן, המאיים, מלהיט יצרים, מעצים ומקדש מאבק שאין לו סוף. כל שנה הפוליטיקאים עלו על הבמה יותר ציניים ועם פחות בושה, הופכים את הכאב הקורע שלנו לעצרת בחירות וגיוס כללי למלחמה המיותרת הבאה, למחדל האיוולת הנמשך, לנרטיב הצבאי המושל במדינה. פוליטיקאים שניזונים מהאיבה לערבים ומטפחים את החרדה מהם".
מוחמד עונבוס ממחנה הפליטים טול כרם, אחיו של מוסטפא עונבוס שנהרג בשנת 2001 באינתיפאדת אל אקצה, הקדיש את נאומו לאחיו ואמר: "אחי היקר, אני שונא את האלימות שבגללה איבדנו אותך, הכאב האישי שלנו גדול יותר מכל סכסוך, אפילו מזה, בין פלסטינים וישראלים. אני ואחותי סימא הצטרפנו לתנועת לוחמים לשלום והיינו ממייסדי קבוצת טול כרם תל אביב. הצטרפנו כי האמנו שעלינו להיאבק ביחד ובאופן לא אלים בכיבוש. אני ממשיך ומאמין כי מערבולת האלימות לא תסתיים אלא אם כן נפעל ביחד, וניצור שינוי על האדמה המקודשת הזאת. הכיבוש לא יצליח להפריד בינינו. נמשיך ללמד את ילדינו אהבה וכבוד, ולא שנאה וטינה. אני מקווה שהכיבוש האחרון בעולם יסתיים, ושנחיה בחופשיות, בבטחה ובשלום לשני העמים".
פאטימה חמאדין, צעירה מעזה שכניסתה לטקס לא אושרה, אמרה בקטע וידאו שנשלח מבעוד מועד: "אני באה לכאן היום עם מסר. אני יודעת שברגע זה ממש, יש אנשים בעזה שמסתכלים כרגע על הטקס הזה והלבבות שלהם מלאים ברצון לשינוי. הם רוצים לחיות את חייהם כמו כולם. כמו כל אחד מכם. אני רוצה שתדעו שהטקס הזה נותן גם להם תקווה. אני יודעת שהפוליטיקה מורכבת ומסובכת, אבל אני באה לכאן היום, עם הקול האנושי, הקול של הילדים של עזה. אני מקווה שהוא יחזק אותנו אל מול בריונותם של כל מי שלא רוצה לחיות בשלום. נחבר לבבות, מחשבות ונשלב ידיים למען הגשמת שלום פנימי, שייצא החוצה ויביא לשלום לכולנו, ויאפשר לכולנו לחיות בשלום על האדמה הקדושה הזאת".