שני אסונות בהפרש של כמה שנים - ואת שניהם הייתה צריכה לחוות כילדה: בר נחום מכרמיאל רק בת 20. עוד לפני שמלאו לה 10 שנים, היא נאלצה להתמודד עם אובדן כפול. ב-2002 נרצח אחיה הגדול ניר נחום ז"ל בפיגוע התאבדות באוטובוס בצומת כרכור וב-2007 השכול הכה שוב: החייל אחיה אביחי נחום ז"ל, נהרג בתאונת דרכים בעת פעילות מבצעית. ממשפחה שמחה ומרובת ילדים שכללה 5 אחים, נותרו 3.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
כשלבר מלאו 4 שנים בלבד - פקד האסון הראשון את משפחתה. האח החייל ניר נרצח בפיגוע הקטלני בצומת כרכור בימי האינתיפאדה השנייה, שגבה את חייהם של 14 בני אדם. "אני לא זוכרת יותר מדי מהיום שבו ניר מת, בעיקר פלאשבקים של תמונות ושל קצינים נכנסים הביתה", מספרת בר. "אני זוכרת מניר רק דברים שהכירו לי ממנו. למשל שהוא היה זה שבחר לי את השם - בר - ראשי תיבות של 'בת ראשונה'".
בר למעשה גדלה אל תוך השכול. עוד לפני שלמדה לקרוא ולכתוב, הוריה נאלצו ללמד אותה מה זה שכול - ואיך ממשיכים כשהאח האהוב שכה חיכתה שיחזור מהצבא נעלם יום אחד - ולא חזר. "הייתי ידועה בכרמיאל כ'אחות של'", היא מספרת. "כרמיאל זה מקום קטן וכולם מכירים את כולם. כשניגשים לדבר איתי אז נזהרים ולא רוצים להזכיר את זה - אבל מבחינתי זו גאווה".
בר לא נכחה מעולם בטקסי יום הזיכרון בבית הספר. המציאות האכזרית הייתה חלק מחייה מגיל 6: כבר אז הייתה לצד ההורים ביום הזיכרון, ליד קברו של ניר בבית העלמין הצבאי. עד שלאסון הנורא הזה הצטרף אסון נוסף. 5 שנים בלבד מהיום בו איבדה המשפחה את הבן ניר, קציני צה"ל שוב דפקו על דלתם - בשעת לילה מאוחרת. בר הייתה אז בת 9 - והיא זוכרת את הלילה הנורא ההוא.
"באותו בוקר הייתי בבית ספר, בצהריים אכלתי ארוחת צהריים - ובלילה הודיעו לי שאחי נהרג", היא משחזרת את היום ההוא, שהיה כמו כל יום רגיל - עד לרגע בו הגיעה הבשורה המרה, בפעם השנייה. "התעוררתי מהרעש של הקצינים שדפקו לנו בדלת. אבא שלי ניגש לפתוח, אני זוכרת את הרגע הקשה הזה ואת מה שהגיע אחריו. הפעם לקחתי את זה ממש קשה כי הבנתי מה זה אומר. זה השפיע על השגרה שלי".
באותו לילה נורא ביוני 2007, התברר לבר ולבני משפחתה שהבן והאח אביחי נהרג בתאונה בזמן פעילות מבצעית ליד הכפר ראג'ר, סמוך לגדר המערכת שבצפון, בזמן שהיה מסופח לחטיבת הנח"ל. שני ההורים, פנינה ורמי, נאלצו להתמודד עם רגע לא פשוט ולאשר לאביחי לשרת בקרבי. שבוע בלבד הספיק לאביחי - עד שחייו נגדעו.
"אביחי רצה להגיע להיות לוחם בתותחנים, הוא מאוד התעקש להמשיך את דרכו של ניר כי כל החברים שלו הלכו יחד לקרבי", מספרת בר. "הוא רצה לתרום כמה שיותר ולהמשיך את הדרך שלו. חתמו לו בלב כבד כדי שיעשה את מה שהוא רוצה בצבא - והתוצאות טרגיות".
הסרט שצילם אביחי הפך לסרט ההנצחה שלו
אביחי הותיר חלל עצום בבית המשפחה - חלל שכבר היה קיים לאחר לכתו של ניר ורק התעצם. "הוא אהב מאוד לצלם, להסריט, לערוך ולביים - זה היה החלום שלו לעסוק בתקשורת", מספרת בר. "אהבה נוספת שלו הייתה ריקוד. הוא רקד ריקודים סלוניים וגם ב'פרחי כרמיאל'".
"כל השנים גדלתי להיות כדורסלנית אבל הייתה שנה שרקדתי ריקודים סלוניים בגללו", אומרת בר. "הוא היה מצלם אותי גם לכל מיני סרטונים שצילם בפארק. הייתי ילדה קטנה שעושה כל מה שאח שלה אמר לה". באופן מצמרר למדי, לאחר שאביחי סיים את לימודיו בבית הספר התיכון הוא יצר מעין קליפ שסיכם את חייו. לאחר נפילתו, הקליפ הזה הפך לסרט הנצחה עצמי.
לאחר האסון, אביה של בר ויתר בני המשפחה, הוסיפו את השם "חי" לשם המשפחה. "אבא שלי גדל בבית מסורתי ורב המליץ לו להוסיף את השם הזה אחרי מה שקרה", היא מספרת. "למרות שני האסונות הנוראיים האלה שקרו לנו, מבחינתי אנחנו עדיין חמישה אחים. התבגרתי בגיל נורא צעיר בגלל זה, הבנתי יותר דברים על העולם. ההורים והאחים שלי עשו הכל כדי לשמור עליי ושאמשיך בשגרת החיים".
בימים אלה, בר בעצמה משרתת כקצינה בצה"ל. "ביום הגיוס השתדלתי לא לחשוב יותר מדי על המשמעות של האירוע בגלל מה שקרה", היא אומרת, "כן חשבתי להמשיך את הדרך של ניר ואביחי, אבל מצאתי את עצמי במקום אחר, אמרתי שאני רוצה לעשות את מה שאני הכי טובה בו. וזה היה גם מתוך רצון לא לגרום להורים להתמודד עם הסיטואציה הזו פעם נוספת".
בקיץ האחרון בר סיימה קורס קצינים - והמעמד הזה היה מרגש במיוחד עבורה. "אחד הדברים שעלו לי במהלך הקורס זה להנציח את אביחי כי הוא היה במסלול ייעודי לקצונה. גם בטקס הסיום הקריאו דברים לזכרו ולזכר ניר. המעמד הזה מנקז לתוכו רגשות רבים, שמחה ועצב התערבבו אצלי".
"גם בעיתוי הזה, שאני קצינה ודברים נראים לי קצת אחרת, מאוד חשוב לי להנציח אותם ושיזכרו אותם", אומרת בר. "מאוד חשוב לשים דגש על הקול הזה של האחים השכולים - הרבה פעמים סיפור ההתמודדות שלנו לא בהכרח מסופר, וחשוב לי להשמיע קול של אחות שכולה. חשוב לי להמשיך בשגרת החיים שלי ולהתקדם ולהצליח, ותמיד לזכור אותם".
"להנצחה פנים רבות", אומרת מיכל שיין, עובדת סוציאלית ומנהלת השירות הסוציאלי במחוז טבריה, אגף משפחות, הנצחה ומורשת במשרד הביטחון שמלווה את המשפחה. "כל משפחה שכולה זוכרת את יקיריה באופן שהיא בוחרת. אנו באגף מלווים את המשפחות היקרות 'בעין רואה, אוזן קשובה ולב מבין' ומכבדים כל משפחה בדרך שהיא בוחרת לזכור ולהנציח את יקירה".
הקבוצה לזכרם של אביחי וניר נחום ז"ל בפייסבוק: https://www.facebook.com/groups/13450108862/?ref=share