לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה שיצויין ביום ראשון, אירחו היום (חמישי) הנשיא ריבלין ורעייתו מפגש "זיכרון בסלון". במפגש, שנערך זה השנה השנייה בבית הנשיא, אירחו בני הזוג ריבלין את מרים אשל בת ה-87, ניצולת מחנה ההשמדה אושוויץ, שנשאה עדות וסיפרה את סיפורה.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
"הייתי בת 13 וחצי כשההונגרים והצ'כים והגרמנים הגיעו לאזור שלנו, לא לקח יותר מיום ודפקו לנו בדלת", היא סיפרה. "קצין גרמני אמר לאמא שלי תכיני את הילדים שלך עם קילו במשקל אנחנו באים בעוד שעה לקחת את כולכם. כעבור חצי שעה הוא בא עם אוטו ולקח את כולנו. הוא דפק בדלת - "כולם החוצה".
"אנחנו נסענו אני לא זוכרת כמה זמן, אבל פתאום הרכבת נעצרה. התחלנו לרדת, סבא וסבתא נעלמו, האחיות נעלמו, אני עם ילדה קטנה על הידיים, אמא עם התינוק ואנחנו הולכים. לאן הולכים? הולכים למנגלה. לא ידעתי מה זה מנגלה, אבל מהר מאוד גיליתי מה זה. זו היית הפעם האחרונה שראיתי את אמא שלי ואת הילדים. משם לקחו את הילדים במכוניות, ליערות, עשו בורות זרקו את הילדים חיים. מנגלה ראה שאני די חזקה והוא אמר 'לעבודה'".
בטרם שמיעת העדות, נשא הנשיא ריבלין דברים. "השואה היא אירוע ברמה עולמית, ברמה לאומית וגם ברמה הפרטית", אמר ריבלין. "כשאני הייתי ילד לפני קום המדינה ובראשית הקמת המדינה, כל ילד בישראל היה מודע ונפגש עם המספרים על היד. הדבר הזה היה מבחינתו עדות למה שקרה שם. לדברים הבלתי נתפסים מבחינה אנושית ומבחינה לאומית".
"אני חושב שהמפגשים בסלון שבהם מספרים אותם אלה שחיים איתנו היום, ושהם בכל זאת הולכים ומתמעטים עם הזמן שעובר, הם אותם אנשים אשר יכולים לממש את החובה הבלתי מתפשרת של כולנו, קודם כל להזכיר לעולם ולומר להם לעולם לא עוד", הוסיף הנשיא. "המסורת שמתגבשת של המפגשים כפי שאנו עורכים אותם היום ושהופכת להיות מסורת קבועה בבית הנשיא היא דבר חשוב ביותר, שכן אם העם כולו חושב שהדברים האלה חשובים, בוודאי שבית הנשיא שהוא בית העם שותף לדברים האלה".
זיכרון בסלון הינו יוזמה חברתית שהחלה לפני כשבע שנים, ומאפשרת לציין את יום הזיכרון לשואה במפגשים קטנים ואינטימיים בסלון בתי המארחים. המפגש מורכב מעדות הניצול, לצד חלק אומנותי-שיתופי ודיון.