סגירת המעגל המרגשת של גיבור הפיגוע: ביום רביעי הקרוב, ערב יום העצמאות, הוא יעמוד מאחורי הפודיום ויהיה אחד משניים-עשר מדליקי המשואות בטקס המרכזי בהר הרצל. שנה וחצי לאחר שנאבק באומץ במחבל שעלה לאוטובוס שלו והחל לדקור אותו ואת הנוסעים, הנהג הרצל ביטון שנפצע בפיגוע ההוא בקו 40, מספר לחדשות 2 Online על הרגעים הקשים בהם חשב שלא ישרוד, על הליך השיקום הארוך שעבר - ועל ההתרגשות הגדולה שאוחזת בו לקראת הרגע בו יכריז "ולתפארת מדינת ישראל".
לעדכונים נוספים ולשליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
"קיבלתי את הבשורה בהתרגשות גדולה, זלגו לי דמעות", מספר ביטון על שיחת הטלפון ממשרד התרבות והספורט לפני כחודש בה התבשר כי נבחר להשיא משואה ביום העצמאות. "זה משהו שקורה לאדם פעם בחיים. אמרו לי שנבחרתי כי אני גיבור ושהצלתי הרבה אנשים כשהתנפלתי על המחבל ונאבקתי בו. אני לא מתהדר בתארים, אני פשוט חושב שעשיתי מה שצריך היה לעשות".
ב-21 בינואר 2015, התהפך עולמו של הרצל ביטון מבת ים. עד אותו יום שימש כנהג אוטובוס בקו 40 של חברת "דן". הכל השתנה ברגע שבו מחבל פלסטיני עלה לאוטובוס, שלף סכין - והחל לדקור אותו ואת הנוסעים, בלב תל אביב. ביטון, שהבחין במתרחש, מיהר לזנק על המחבל - ובכך מנע ממנו לפגוע בעוד נוסעים וליטול חיי אדם. 4 בני אדם נפצעו בפיגוע ההוא, ומצבם הוגדר קשה - בהם גם הרצל עצמו.
"אלה רגעים שבהם אתה לא חושב, אתה פשוט עושה", הוא מספר. "המחבל בא מולי ודקר אותי עם סכין באורך של 30-40 סנטימטרים. הוא פגע לי בריאות ובכבד, ירד לי המון דם. ובכל זאת נאבקתי בו, שלא ידקור אישה בהיריון שישבה קרוב ולא תלמידים ואת הנוסעים האחרים שהייתה לי אחריות עליהם".
"לא ידעתי שאני אשרוד, הייתי בטוח שאני הולך למות", משחזר ביטון את רגעי האימה באוטובוס שלו, שהפך לזירת פיגוע מדממת. "הרגשתי שכל הגוף שלי רועד, הייתי קר. חזרתי על ארבע לכיוון האוטובוס ודיווחתי לאחראים בחברה שמחבל דקר אותי ואת הנוסעים ושיש פצועים. אמרתי להם שאם לא אשרוד את הפגיעה הזו, שישמרו לי על הילדים ועל הנוסעים".
"אני מרגיש שהייתי שליח, כאילו בורא עולם שלח אותי להיאבק במחבל כדי שאוכל להתמודד מולו ולמנוע ממנו לרצוח אנשים", מספר ביטון בהתרגשות. "המחבל הארור הזה עלה לאוטובוס שלי אחרי שעקפתי אוטובוס אחר של נהגת שכבר היה עמוס בנוסעים. אם לא הייתי עושה זאת, הוא היה עולה לאוטובוס שלה ומי יודע מה היה קורה".
"אחי ניהל את טקס הדלקת המשואות - ועכשיו אני מדליק משואה"
השבוע, כמעט שנה וחצי אחרי, הגיע ביטון למפגש עם מדליקי המשואות הנוספים ועם שרת התרבות והספורט מירי רגב, לקראת החזרות הגנרליות לטקס שייערכו בשבוע הבא. בשיחה עמו הוא מספר מדוע המעמד הזה מרגש אפילו יותר ממה שאמור היה להיות עבורו.
"אחי הגדול, סא"ל במיל' משה ביטון, היה מנהל טקס הדלקת המשואות - התפקיד שעושה כבר 33 שנה אל"מ דוד רוקני", הוא מספר. "אחי למעשה חפף את רוקני והעביר לו את התפקיד, והשנה זו תהיה הפעם האחרונה של רוקני. כמה סמלי שגם אחי וגם אני נהיה שם. כשאחי שמע שאני מדליק משואה, הוא אמר לי שזה לא ייאמן ושמעטים האנשים שזוכים לכבוד הזה. אני זוכר שהיינו ילדים והיינו מתקבצים סביב מסך טלוויזיה אחד, בשחור-לבן, וצופים באחי מפקד על הטקס. עכשיו שנינו שם".
"התרגשתי מאוד להגיע להר הרצל בידיעה שאני הולך להדליק משואה", מספר ביטון. "ביום שבו נולדתי, אחי התגייס לצבא - והוא הציע להוריי לקרוא לי הרצל, על שם חוזה המדינה. עכשיו אני מדליק משואה כשהוא נמצא יחד איתי, ליד קברו של הרצל, שאני קרוי על שמו".
גל הטרור הכה - ושינה הכל ברגע
במקביל לתקופה המרגשת שעוברת עליו, ביטון עדיין מחלים מהפציעה הקשה שנגרמה לו כשהסתער על המחבל. "הייתי מאושפז חודשים ארוכים, אני סובל מפוסט-טראומה ועדיין עולים לי פלאשבקים בלילות מהפיגוע", הוא אומר. "אני רואה את המחבל דוקר את הנוסעים ועובר מאחד לשני, צועק 'אללה אכבר'".
כחצי שנה לאחר הפיגוע, התכוון ביטון לחזור לכיסא נהג האוטובוס, אלא שאז החל גל הטרור - מה שגרם לתפנית חדה בתכניותיו: "כבר התחלתי לחזור לעצמי לאט לאט, התגעגעתי להגה ולשרת את הנוסעים - ואז כשראיתי ששוב דוקרים אנשים ויש פיגועים הכל חזר אליי בבום והתחילו לי סיוטים. אז הבנתי שאני עוד לא כשיר לחזור ובינתיים שיבצו אותי כסדרן בבניין החברה בתל אביב".
אלא שגם היום, ביטון מצפה לחזור להגה - ומבחינתו, כמה שיותר מהר. "אני אמור לעבור מבחן כשירות נהיגה נוסף בעוד כמה חודשים, ואני מקווה שאחזור לאוטובוס", הוא מסביר. "אני אסיר תודה לכל האנשים שעזרו לי בדרך, חיבקו ותמכו. מהמשפחה שלי, דרך אנשי 'דן' הנהדרים, ראש עיריית בת ים וסגנו שסייעו לי וכמובן הצוות הרפואי המדהים בבית החולים 'איכילוב'. בזכותם אני עוד כאן - ואהיה גאה להדליק משואה עבור כל האנשים האלה".