ינואר 1948, האו"ם כבר החליט על חלוקת הארץ לשתי מדינות, הבריטים עדיין לא עזבו - ומאורעות הדמים החלו. גוש עציון היה מורכב אז מארבעה קיבוצים קטנים ומבודדים בין בית לחם לחברון. ב-14 בינואר הצליח קומץ לוחמים בכפר עציון להדוף התקפה של מאות ערבים. למגנים היו כמה פצועים והיה חשש ממתקפה נוספת תוך ימים.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
קבוצת לוחמים מהגדוד השישי של הפלמ"ח יצאו ב-11 בלילה מהמושבה הקטנה הר-טוב שהייתה ליד בית שמש של היום, והתחילו לצעוד בנתיב של 28 ק"מ לעבר הגוש עם אספקה רפואית ותחמושת. אחד מהם נקע את הרגל ונשלח חזרה יחד עם שני מלווים. 35 לוחמים המשיכו בדרך.
עם אור ראשון התגלו הלוחמים על ידי תושבי הכפרים הצמודים וחמושים החלו לצאת לעברם. המחלקה ניהלה קרב קצר עם החמושים הראשונים ואחר כך הסתתרה בוואדי, כנראה במטרה להמשיך בלילה לגוש. בצהריים גילו שהם מוקפים במאות ערבים וטיפסו לגבעה כדי לא להיות בשטח נחות. הקרב התנהל במשך שעות ארוכות. באור אחרון, אחרי שהפלמ"חניקים ירו את כל מה שהיה להם, הערבים הסתערו על הגבעה.
יומיים היו מוטלות הגופות על גבעת הקרב, חלקן עברו התעללות זוועתית. כל החללים נקברו בכפר עציון. ארבעה חודשים לאחר מכן, ערב הכרזת המדינה, נכבש הקיבוץ על ידי הלגיון הירדני וכמעט כל אנשיו נהרגו, ביניהם אביו של יוחנן בן יעקב. הבן בטוח שה-35 שלא הצליחו להציל את אביו, היו גיבורים, והוא נסמך דווקא על עדות אחד השייחים הערביים שנפצע בקרב.
שנה וחצי לאחר מכן, בהסכם הפסקת האש שלאחר מלחמת העצמאות, הועברו עצמות לוחמי מחלקת ההר לירושלים. כל העיר הייתה בחוץ כשארונות הל"ה עברו ברחובות. זו הייתה ההלוויה הצבאית הראשונה בהר הרצל שהפך מאז להר השכול הלאומי.
דווקא מתוך האסון הנורא נלקחו הערכים המכוננים, הקרבה, גבורה וגם טוהר הנשק. אבל יש גם כאלה שטוענים שהאסון הוא תוצאה של כשל צבאי ויש שיכנו זאת אפילו "כישלון". אז מה עומד באמת מאחורי המיתוס?