מיכאל הוא נער ערבי, בן לאב פלסטיני מעזה, שעזב את הרצועה, היה משת"פ והתחתן עם ערביה-ישראלית. מיכאל נולד וגדל בכפר בגליל המערבי ומשפחתו הייתה יעד להתנכלויות מצד תושבי הכפר שלא אהבו את המשת"פים. כעת, מיכאל בעיצומו של תהליך שינוי קיצוני: הוא עובר תהליך גיור, לקראת גיוסו לצה"ל.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
"מכיתה א' היו קוראים לי 'הבן של הבוגד'", מספר מיכאל בריאיון ל"שש עם עודד בן עמי". "כולם הכירו את אבי וכולם בכפר חינכו את ילדיהם לשנוא את המשפחה שלי. עשו עלינו חרם". עם זאת, הוא מדגיש כי כילד מתבגר הוא מאוד התגאה בהוריו. "הייתי גאה באבא שלי שעזר לביטחון המדינה".
לדבריו, בכפר מאוד לא אהבו את העובדה שמתגורר בו מישהו שמשתף פעולה עם גורמי הביטחון הישראליים ובמספר מקרים אף ניסו לפגוע בו ובאביו. "ירו באבא שלי כמה פעמים וגם אותי ניסו לרצוח בעבודה כשעבדתי בתחנת דלק בעכו", הוא מתאר. "אושפזתי ארבע פעמים".
על הרצח ששינה את חייו: "התחלתי להתעמק בציונות ובתורת ישראל"
ואז לפתע הייתה נקודת מפנה במסלול חייו בעקבות רצח הילדה הלל יפה אריאל בקריית ארבע לפני כשנה וחצי. "הרצח הזה היה התחלת הכניסה לעולם הציונות", אומר מיכאל. "כשהרצח הזה קרה התחלתי לדבר ולא לפחד, כי המקרה הזה זעזע אותי בטירוף. ישר כתבתי פוסט בפייסבוק ואמרתי בקול רם שאני נגד הרצח הזה". מיכאל אף נסע לקריית ארבע לבקר את משפחתה של הלל.
"הנקודה הזאת הפכה את כל חיי", הוא ממשיך. "התחלתי להתעמק בציונות מעבר למה שאבא שלי לימד אותי וגם התחלתי ללכת לבתי כנסת. התחברתי לתורת ישראל, לעם ישראל ובגיל 16 החלטתי להתגייר".
השינוי של מיכאל לא פוסק שם והוא מספר על כוונתו להתגייס לצבא. "זה חלום שלי מהיום הראשון בחיי", הוא אומר. "זה היה חלום גם של אבא שלי שנפטר ממחלת הסרטן. בימיו האחרונים הוא אמר שהוא הולך בראש מורם כי כל הילדים שלו הולכים להתגייס. יש לי אח שבעוד שלושה חודשים היה אמור להתגייס לגולני, אבל דחו לו את הגיוס לעוד שנה וחצי".
למרות המהפך הגדול שעבר בחייו, מיכאל ביקש שלא לחשוף את פניו במהלך הריאיון. "עברתי הרבה דברים כש'יצאתי מהארון' כציוני", הוא מתאר. "להתגייס לצה"ל זה לא כמו להתגייר. יש ערבים, דרוזים, בדואים ונוצרים שמתגייסים. אני לא מפחד מאף אחד והולך בדרך שלי, אבל לחיים של המשפחה שלי שעדיין גרה בכפר. אני לא רוצה שהם יעברו מה שאני עברתי".