פינוי עמונה סיפק את התמונות המוכרות: קללות, יידויי אבנים ואלימות כלפי שוטרים. ובכל זאת, משהו היה חסר -  השוטרים הגיעו ללא קסדות, ללא מגנים, ללא ציוד לפיזור הפגנות. גם אחרי שהכול נגמר התברר ששלטון החוק לא ממש נמצא בסביבה. בניגוד להפגנות ומחאות אחרות, איש ממאות המתפרעים בעמונה לא נעצר בזמן אמת והובא בפני שופט וגם היום, כמעט חודשיים אחרי, לא הוגש אפילו כתב אישום אחד בעבירות חמורות.

לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו

"ההתייחסות היא איננה התייחסות שווה בין יהודים ישראלים, לבין יהודים אתיופים, לבין ערבים ישראלים, לבין הבדואים", סיפר ניצב בדימוס אריה עמית, לשעבר מפקד מחוז ירושלים. "כל אחד יש לו את סוג הטיפול שלו".

תושב אום אל-חיראן שהשתתף בהפגנה האלימה: מעצר וכתב אישום

גם מוחמד אבו אל קיעאן, תושב חורה, השתתף בהפגנה האלימה במהלך פינוי היישוב, אבל הוא שילם מחיר כבד. יותר מ-40 ימים שהה בתא המעצר, ואחרי הגשת כתב אישום נגדו, נשלח לעוד חצי שנה של מעצר בית מלא.

"אני אזרח כמו כל אזרח במדינת ישראל, ומרגיש שאני מצטער על היום הזה שאני נולדתי במדינה הזאת ויש לי את התעודה הזאת", סיפר אבו אל-קיעאן. "עדיף לי שיוציאו אותי וישליכו אותי קיבינימט מפה".

כוחות ביטחון באום אל חירן, ארכיון (צילום: פלאש 90, הדס פרטוש)
פינוי אום אל חיראן | צילום: פלאש 90, הדס פרטוש

אחיו הצעיר החל להתעמת עם השוטרים שניסו לעצור אותו. מוחמד התערב, תקף שוטרים, ניסה למנוע את המעצר, ונעצר גם כן. "אם המנהיג אומר בטלוויזיה 'הערבים נוהרים בהמוניהם לקלפיות', רוצה לומר, 'שמעו, הם מסכנים אותנו'", הסביר ניצב בדימוס עמית. "בואו נעשה פה סוג של מלחמה בבחירות, זה מחלחל לשוטרים. זה אומר שאנחנו זה אנחנו והערבים זה חצי אוייבים".

ויש עוד מסרים שמחלחלים. במדינה שהפקירה את הנגב, לא הצליחה להסדיר את מעמד הישובים הבדואים ולא מנעה השתלטות על קרקעות - מה הפלא שעבור השוטרים הנגב הוא אקס טריטוריה? "ברור לך שהם (השוטרים - י.מ) הולכים בתחושה שהשטח הזה הוא בעצם כמעט שטח אויב", מרחיב עמית. "לא שלנו, אנחנו נכנסים לפה עם נשק, אנחנו במתח, אנחנו חוששים. יש בדואים שהם בכלל קשורים לכל מיני ארגוני מחבלים. אין לזה סיכוי להיגמר בשקט".

וכשזה הלך הרוח, קל להבין כיצד תאונה אומללה, בה נהרגו שוטר ותושב בדואי, הופכת בעיני בכירי המשטרה לפיגוע ודאי עוד הרבה לפני שמישהו בדק מה בדיוק קרה שם.

הפגנות הקהילה האתיופית בתל אביב (צילום: פלאש 90 - יהונתן סינדל)
הפגנות הקהילה האתיופית בתל אביב | צילום: פלאש 90 - יהונתן סינדל

כמעט שנתיים חלפו מאז הפגינו בני הקהילה האתיופית בתל אביב נגד אלימות משטרתית. חסימת כבישים שהתפתחה לאלימות, ניפוץ חלונות ראווה, והפיכת ניידת. ופה המשטרה לא ויתרה, לא הכילה, והפעילה כנגד הקהילה את כל האמצעים האפשריים להחזרת הסדר.

על הריסות עמונה כמעט ואין זכר לעימות שנמשך שם יומיים ברציפות. מאבק זעיר, ללא קסדות, ללא שימוש באמצעים לפיזור הפגנות, וגם על העדינות המשטרתית יוצאת הדופן - יש מי שמתלונן. "מה זה פה קייטנה?", שאל צבי סוכות מראשי המאבק בפינוי עמונה. "אתם מסתובבים לי פה עם חולצות טריקו ומיימיות? לא רציתי אלימות, רציתי שירגישו מה קורה פה באמת".

פינוי עמונה (צילום: רויטרס)
פינוי עמונה | צילום: רויטרס

"הציבור הציוני דתי לצערי הוא ילדי הכאפות של מדינת ישראל אז מרביצים ותוקפים אותם", אמר עורך הדין איתמר בן גביר, המייצג פעילי ימין. "זה לא שהמשטרה החליטה להיות כל כך טובה וכל כך יפה וכל כך נקייה. בנט וביבי הבינו והפנימו את הלקחים שהיו ב-2006. מאתיים ראשים של מתנחלים שפיצחו אותם, הגיעו למסקנה מאוד חכמה מבחינתם - שכדאי להרגיע או שהממשלה לא תשרוד".

מבחן הזמן יוכיח האם בעמונה קבעה המשטרה סטנדרט חדש לחופש הביטוי והמחאה, או שמא קבוצות מיעוט חלשות ללא גיבוי פוליטי יזכו ליחס אחר, לדין שונה.

"המשטרה הוא בעצם הארגון היחיד שעומד בין דמוקרטיה מסודרת לבין כאוס מוחלט במדינה", הסביר ניצב בדימוס אריה עמית. "אם במשטרה לא ישכילו לשמור על יושרה ומקצועיות נטולת כל פניות, אנחנו אבודים".

מהמשטרה נמסר בתגובה: אין קשר בין האירוע בעמונה לאירוע באום אל חיראן -היערכות הכוחות נקבעה לכל אירוע בהתאם לאופיו ולתמונת המודיעין טרם היציאה לשטח. הניסיון להשוות בין מספר העצורים בכל אירוע ולתת לו פרשנות מגמתית חוטא לאמת שכן כמות המעצרים נגזרת מעמות העבירות שבוצעו בפועל.

"המשטרה מבצעת אכיפה שיוויונית ללא קשר למוצא דת או לאום .וגם ההחלטה להגיש כתבי אישום מתקבלת, בהתאם לחומרת העבירה ומשיקולים מקצועיים בלבד. בניגוד לנטען בכתבה ארבעה תיקים נגד המתפרעים בעמונה הועברו להחלטת הפרקליטות ותיק נוסף מצוי בהליך זהה בתביעה המשטרתית".

השר לביטחון פנים גלעד ארדן מסר בתגובה: "אני רואה בחומרה כל פעולה אלימה כנגד שוטרים ועובדי ציבור בכלל. הציפייה שלי ממשטרת ישראל היא להביא לדין כל מי שפועל באלימות וודאי את מי שפועל באלימות כנגד שוטרים ויש לדבר חשיבות גם בהיבט ההרתעה ואכיפת החוק בעתיד. כידוע, שרים אינם מחליטים מתי יוגשו כתבי אישום אלא פרקליטות המדינה לפי הראיות שנאספו. אני מנהל מעקב אחר התהליך המשפטי והטיפול בהבאת התוקפים לדין והייתי הראשון שהתבטא בחריפות נגד אותם מתפרעים בעמונה".