הטיפול בחיילים הרבים שמגיעים לבתי החולים הוא לא קל, הם מקבלים את הטיפול הרפואי הטוב ביותר במטרה שיבריאו במהירות האפשרית - אך לצד הניתוחים והחבישות, גם היחס האישי והדאגה לפצועים ולמשפחותיהם, תורמים רבות להחלמה. כך נראה שבוע בבית החולים סורוקה בזמן מבצע "צוק איתן".
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
קומת חדרי הניתוח בבית החולים סורוקה עמוסה במיוחד בשבועות האחרונים. "יש תמיד שני גלים", אומר ד"ר עמית קורנגרין מנהל היחידה לטראומה אורתופדית. "יש את הגל החריף שבו הפצוע מגיע ומקבל את הטיפול שמציל את חייו. אבל בדרך כלל בפציעות מלחמה יש גם את השלב השני, השלישי והרביעי עד החזרה לתפקוד. זה תהליך ארוך מאוד".
ד"ר עמית פרנקל מהמחלקה לטיפול נמרץ של בית החולים סורוקה כבר לא סופר את כמות השעות שעבד מתחילת המבצע. כמעט אלף פצועים חלפו בבית החולים שבו הוא עובד, מתוכם כ-600 חיילים. "הטלפון הראשון בבוקר מהמיטה זה אל התורן כדי קודם כל לשמוע מה קרה עם כל אחד מהמטופלים במהלך הלילה", מעיד הרופא.
"האינטרקציה עם המשפחות מאוד טעונה"
בבית החולים ד"ר פרנקל עובר ממיטה למיטה, מתעניין במדדים הרפואיים, ולא פחות חשוב - בודק איך מרגישים הלוחמים שלו. כבר 12 שנים הוא רופא, והוא יודע היטב שבתחום הזה צריך לשלוט גם במה שמעבר למישור הרפואי. "זו אינטראקציה מאוד טעונה, מאוד קשה", סיפר. "הצבא לא מוסר אינפורמציה על מהות הפציעה כך שההורים מגיעים עם פחד איום וחשש נוראי, ואנחנו אלה שצריכים לספר להם מה בעצם המצב".
ד"ר פרנקל מספר כי במהלך הטיפול בפצועים, ותוך כדי החיכוך עם בני משפחותיהם, קשה שלא להיות מעורבים רגשית ולדאוג למטופלים כמו לחברים: "ביום שאנחנו נפריד את הרגשות ונהפוך לטכנוקרטים אני חושב שאנחנו צריכים לזרוק את החלוק הלבן ולעזוב".
בין אם בבית חולים סורוקה, או בבתי חולים אחרים ברחבי הארץ, בתקופה הזאת העבודה הופכת לאינטנסיבית מאי פעם. אך מעבר לטיפול הרפואי המסור, המטופלים והקרובים להם מקבלים את היחס האישי הראוי - יחס שמקל מאוד על ההחלמה.