חודשיים עברו מהלילה ההוא שבו נפרדו נעמי ומישל פרידוני מבנם הפעוט סהר והכול עדיין טרי. "זו לא דרכו של העולם לראות את הבן שלך התינוק הולך ממך", אומר מישל בעצב מעל קבר בנו.
לפחות פעם בשבוע הם מגיעים לקבר הטרי ובראשם עדיין מנקרות המחשבות, שאולי היה אפשר למנוע את כל זה. "אולי הייתי צריך להיות יותר תקיף. אולי הייתי צריך לדפוק על השולחן", מתחרט האב.
לפני שנה וחצי נולדו לנעמי ומישל זוג תאומים. סהר נולד ראשון. דקה אחריו נולד אחיו התאום, שקד. שום דבר ביום ההוא לא הכין אותם למה שיעברו בשנה הזאת. "הנקתי את סהר וליטפתי אותו בקטע הזה של הלחי, ופתאום הרגשתי איזו מין בליטה", מספרת האם נעמי.
למחרת בבוקר הם הגיעו לבית החולים איכילוב עם סהר בן השמונה ימים. ד"ר דירוא שבדק את הפעוט החליט תחילה לערוך ביופסיה ושקל כריתה של הגידול. אחרי יומיים, בבדיקה הבאה, דעתו השתנתה.
"הוא אמר לנו: טוב, חבר'ה, אני עשיתי לכם בדק בית רציני. הגידול הזה זה המנגיומה.
הוא אמר שזה גידול של כלי דם, זה לא משהו חריג, זה משהו שיילך ומעצמו זה פשוט ייעלם", מספרים ההורים בכאב. יומיים אחר כך סהר נשלח לבדיקת MRI לאחר שהגוש הלך וגדל באופן שאינו אופייני להמנגיומה. אבל ד"ר דירוא לא משנה את האבחנה שלו, והחליט לחכות עוד קצת.
זיהוי מוקדם יכול היה להציל את סהר
רק אחרי חודש וחצי של טיפול ללא תגובה, בעצת רופאים אחרים, ממליץ דירוא על ביצוע ביופסיה. הגידול בצוואר של סהר התגלה כסרטן מסוג יואינג, סרטן לא שכיח בגיל הזה,
ואלים במיוחד. "הבעיה היא שהגידול בשלב הזה היה כבר גדול מדי. אי אפשר היה להסיר אותו בניתוח בלי לפגוע באברים חיוניים", משחזרים ההורים. "זיהוי מוקדם היה יכול להציל את סהר".
סהר אושפז, ומכאן החלה סדרה אינטנסיבית של טיפולים כימותרפיים. תשעה חודשים נמשכו הטיפולים השונים, אבל הגידול התגלה כעמיד בפני כולם. "אמרו לנו: 'חבר'ה, אי אפשר לרפא את סהר. עכשיו אתם צריכים לקחת אותו הביתה, וליהנות ממה שנשאר", מספרים ההורים בכאב.
שני ההורים בשנות העשרים לחייהם נאלצו לעזוב את העבודה ולהתמסר לטיפולים. "אנחנו כל הזמן ניסינו להדחיק את הרגע הזה, וזה הגיע, אין דבר יותר כואב מזה שאתה רואה אותו סובל", סיפרו ההורים בכאב. מספר חודשים לאחר מכן מצבו של סהר הידרדר וביום העצמאות האחרון הוא נפטר בבית החולים שעה לאחר שהגיע אליו. "היום בדיעבד אם הייתי יודעת, , הייתי הולכת ומתייעצת עם עוד מיליון רופאים, ומתעקשת ועומדת על הדברים שלי", אומרת נעמי ויודעת שכעת - זה כבר לא ישנה דבר.
תגובתם של ד"ר ארי דירוא והמרכז הרפואי תל אביב למקרה הינה כי "ד"ר דירוא, תוך התייעצות עם גורמים בית החולים ובחו"ל, סבר תחילה שמדובר בגידול שפיר, שהטיפול המקובל בו הוא באמצעות סטרואידים. הרופא התנגד תחילה לביצוע ביופסיה שעלולה הייתה לפגוע בעצב הפנים. ד"ר דירוא שינה את עמדתו, וחשד שמדובר בגידול סרטני, לאחר שלא היה שיפור במצבו של סהר. הנהלת בית החולים ערכה בדיקה של המקרה, והיא נחרצת בעמדתה כי לא היה כל כשל בתהליך האבחוני והטיפולי".