שום דבר בקריירה העיתונאית של שרית ישי-לוי לא סימן את מה שקורה עכשיו. בשנות ה-70, אחרי שנותיה כהיפית בסווינגינג לונדון היא הפכה לכתבת "העולם הזה" בעורף האויב, המשיכה לעיתון "חדשות", דיווחה מפינוי סיני, מימי האדמה בגליל. ואז הכול התפרק לה ביחד. עכשיו, בגיל 66, היא מוציאה את הרומן הראשון שלה, "מלכת היופי של ירושלים".
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
בשביל מי שלא קרא, הספר מספר את סיפורה של משפחת ארמוזה, מהעדה הספניולית, שחיה בשכונת אוהל משה, מתחילת המאה ה-19 עד תחילת שנות ה-70. בספר יש ארבע דמויות של נשים, ועל כולן רובצת קללת המשפחה: הגברים שהן אוהבות ונשואות להם לא אוהבים אותן, וליבם נתון לאהבה גדולה אחרת שהוחמצה.
"לא היה לי אומץ", מסבירה ישי-לוי מדוע לקח לה כל כך הרבה זמן. "היום כבר לא אכפת לי מה חושבים עלי. לא מעניין אותי מה הברנז'ה חושבת עלי, מה היא אומרת עלי. הייתה תקופה שחשבתי, מה הם יגידו, מה פתאום שרית ישי פתאום כותבת ספר? עיתונאית - מה לה ולזה".
הספר הפך להצלחה ונמכר ביותר מ-60 אלף עותקים
בהתחלה ישי-לוי לא הייתה בטוחה שהספר יצליח. אולם בינתיים הספר נמכר כבר ביותר מ-60 אלף עותקים, כלומר פעם וחצי ספר פלטינה. הספר שכתבה אינו ביוגרפי, אבל הוא מבוסס על ירושלים שהכירה, על אירועי התקופה. הוא כולל את הטורקים, המנדט, המחתרות, מלחמת השחרור וכולם נסרגים לתוך חיי הגיבורים, שגם הם מחלקים ביניהם תכונות של דמויות מהמשפחה האמיתית של שרית ישי-לוי.
"בגדול אני יכולה להגיד שהכתיבה הייתה מבחינתי מאוד משחררת, ומאוד תרפייטית", מעידה העיתונאית שהפכה סופרת. "אני יכולה להגיד שהיא ריפאה לי פצעים, והיא פרמה לי קשרים, והיא התירה סבכים, והיא עשתה לי שלום עם הרבה אנשים חשובים בחיי, וגם עם אמא שלי. ועל עצמי? על עצמי הבנתי שבגדול, ובכללי, הייתי פרא אדם. שהייתי בן אדם שלא כל כך מתחשב באחרים. שבגדתי ופגעתי בהרבה אנשים שהיו מאוד יקרים לי".
בקרוב: הספר יהפוך למחזה ובעתיד אולי גם לסרט
קשה להאמין כמה ירושלמים ותיקים מצאו את עצמם בתוך הספר, בטוחים לרגעים שעל המשפחה שלהם הוא מדבר. "אני מאמין שבכל אמן יש עניין של הזדהות", מעיד הבימאי צדי צרפתי. "אתה מוכרח למצוא את עצמך בתוך הדבר הזה".
בשבועות האחרונים היא יושבת עם הבמאי צדי צרפתי כדי להפוך את ההצלחה הפנומנלית של ספר הביכורים המאוחר שלה להצגה. "איכשהו אני מרגישה שיש לי את זה באצבעות, כאילו, כשאני כותבת את זה אני מרגישה שאני יודעת לכתוב את זה", מעידה ישי-לוי.
מפיק הסרטים מיכאל שרפשטיין מכיר אותה הרבה שנים: בסבך הבוהמה והתקשורת של המדינה הזאת, בימי "חבורת לול" לענפיה ונספחיה, הוא גם הספיק להיות בעלה הראשון. עכשיו הוא רוצה להפוך את "מלכת היופי של ירושלים" לסרט, ובהמשך לפתח אותו לסידרת טלוויזיה.
שרית ישי-לוי השתייכה פעם לכת הפיזיקל אימורטליטי, שחבריה האמינו שיחיו לנצח. משם היא הביאה את הגישה שאין גיל מאוחר מדי לשום דבר."היום נמאס לי גם להיות עיתונאית", היא טוענת.
"היום אין אנשים מעניינים לראיין. בשנה-שנתיים האחרונות התבקשתי לראיין כל מיני פליטי ריאליטי וכל מיני דוג-מגישות וכל מיני שחקניות של טלנובלות ושחקנים של טלנובלות. ולכל אחד יש סוכן, ומנהל אישי, ויח"צן, ונהג, ואני לא יודעת מה. וזה התחיל להיות מבזה. זה התחיל להיות מביש אפילו, לראיין את האנשים וגם אין אף פוליטיקאי שמעורר את הסקרנות שלי. אז באמת אני את האנרגיה שלי משקיעה היום בכתיבת המחזה ואולי בסרט. ובכתיבת הספר הבא", מסכמת ישי לוי עם מבט אופטימי לעתיד.