כבר שנים ארוכות שבישראל שרים "קריוקי", אבל האמת היא שצריך בכלל לומר "קראוקה". קצת קשה לדמיין שהמקור של מה שהפך לחגיגה הכל-כך ישראלית הזאת הוא בכלל מיפן. עכשיו, בגרסה החדשה של חיי הלילה, מוקמים מתחמי קריוקי שכולם חדרים פרטיים לשירה בציבור. החברים, המשפחה והמכרים נכנסים לחדר, סוגרים את הדלת ומתחילים לשיר.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"לקחנו מטוקיו את החוויה הבסיסית ושדרגנו אותה כאן למשהו גדול יותר", אומר עודד גולן, בעלים ויזמים ב"פלאג אין". "יש לנו מתחם של 18 חדרים, ששונים אחד מהשני בגודל ובעיצוב, ובכל אחד 35 אלף שירים. הבילוי הוא מאוד אקטיבי, אנשים עושים משהו. הם לא רק יושבים, אוכלים ושותים - הם חוגגים".
עודד גולן לא דמיין את עצמו בליין תל אביבי. הוא בכלל איש היי-טק שנשלח לפני שבע שנים לרילוקיישן ששינה את חייו. "עבדתי ב'קומברס' ויצאנו לשליחות ביפן", הוא מספר. "ניהלתי את הביזנס של החברה באסיה פסיפיק והתחלנו לבלות קצת יותר כמו היפנים וקריוקי שולט ביפן".
הקריוקי אכן שולט ביפן: מגדלים על מגדלים של חדרי קריוקי בכל פינה, בתעשייה שמגלגלת מיליארדים. עבור היפנים הביישנים שעובדים כל היום מדובר במקום להתפרק בו. משפחת גולן נתפסה חזק לשיגעון והקריוקי הפך לבילוי המועדף עליהם. אחרי ארבע שנים וחצי בטוקיו, רגע לפני החזרה ארצה, הם הבינו שיהיה קשה להיפרד.
"הרגשה ממכרת"
"בכל פעם שהיינו יוצאים לערב קריוקי הייתי אומרת לעודד: 'נחזור לארץ ולא יהיה את זה יותר'", אומרת ענת גולן, בעלים ויזמים ב"פלאג אין". "ואז המנטרה התהפכה ל'אולי נפתח כזה בישראל?', אבל זה אף פעם לא היה ברצינות, זו הייתה מעין פנטזיה". כשחזרו ארצה, הגעגועים לחדרי הקריוקי עשו את שלהם. הוא עזב את ההיי-טק, היא את העבודה הסוציאלית וביחד הם יצאו להגשים את הפנטזיה ופתחו את "פלאג אין".
אבל מתברר שהזוג גולן הם לא היחידים שנדלקו על הרעיון. במתחם הקריוקי MEon the Mic ברחובות יש חמישה חדרים פרטיים, כולל אוכל ואלכוהול כמובן. גם במקרה הזה הגיע הרעיון היישר מהחוויה האישית של היזמים בטוקיו.
"אנחנו רואים את תרבות הבילוי בארץ שדי ממצה את עצמה ואנחנו רואים בתרבות הזאת איזושהי פריצת דרך", אומר משה קוסטי, סמנכ"ל פיתוח עסקי, MEon the Mic. "זו הרגשה ממכרת", מוסיף המנכ"ל עופר ינקוביץ'. "אנשים מתמכרים והופכים לשגרירים שלנו".
"החלום הוא להסתכל אחורה בעוד כמה שנים ולהגיד: 'וואלה, יש תרבות של קריוקי בחדרים פרטיים בארץ ישראל, וזה בזכותנו'", אומרת ענת גולן. נקודה אחת לזכותם אי אפשר לקחת מהם: בסופו של יום קשה שלא להתמכר למיקרופון ולאותיות שנדלקות בסדר מופתי ונותנות לך להרגיש לרגע כמו זמר גדול.