8 שנים שהמשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש כבר לא בין החיים, אבל בתקופה האחרונה הוא מעורר סערות בקצב של אחת לחודש. הופעותיו הציבוריות של הראפר הערבי תאמר נפאר "מקפיצות" את שרת התרבות מירי רגב, ואחריה מתפרצים העימותים – המילוליים ולעיתים גם הפיזיים. זה קרה בטקס פרסי אופיר בחודש שעבר וזה קרה השבוע בחיפה. אז מי האיש שמורשתו לא נחה?
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
מחמוד דרוויש נולד ב-1941 בכפר אל בירווה בגליל. במלחמת העצמאות ברחה משפחתו ללבנון אחרי שכפרה נהרס. שנה אחר כך הם חזרו לישראל, לכפר ג'דיידה. בני המשפחה לא קיבלו אזרחות ישראלית אלא מעמד של תושבי קבע.
דרוויש, שעבד כעיתונאי והיה למשורר, הרבה להדגיש את הסוגיה הפלסטינית בשיריו ובמאמריו. הוא הצטרף לתנועה הקומוניסטית בישראל ובהמשך לאש"ף – התנועה לשחרור פלסטין. שיריו, מאמריו ופעילותו הפוליטית הפכו אותו לגיבור לאומי בחברה הפלסטינית ובחברה הערבית בישראל.
מעורב ים תיכוני
שירו המפורסם ביותר הוא כנראה "תרשום, אני ערבי". השיר, שנכתב ב-1964, כולל את המשפט הקשה: "בשרו של הכובש יהיה לי למאכל".
לאורך השנים פרסם דרוויש יותר מ-30 כרכי שירה ו-8 ספרים שבהם הוא מבטא את הכמיהה לעצמאות פלסטינית ובוז למדינת ישראל. "אני תוצר של כל התרבויות שעברו בארץ – היוונית, הרומית, הפרסית, היהודית, העות'מאנית", ניסה בעבר להגדיר את עצמו. רבים משיריו תורגמו לעברית – התרגומים האחרונים פורסמו רק בשבועות האחרונים.
בתחילת שנות ה-70, כשהיה חבר במועצה הלאומית הפלסטינית, הוא יצא לחו"ל. ישראל מנעה את כניסתו חזרה לארץ עד 1995. כשחזר התיישב ברמאללה. ב-2008 נפטר מהתקף לב בעת ששהה בארה"ב. גופתו הוחזרה לרמאללה, שם נקבר.