כבר תקופה ארוכה שהמחזה "המלט", בבימוי מאור זגורי, מוצג בהבימה - מחזה שבמסגרתו, ממש כמו בימי שייקספיר, גברים ממלאים את תפקידי הנשים. לפני שלושה שבועות נתקלו השחקנים בקהל עוין במיוחד: בני נוער, שלא היססו לקרוא קריאות בוז לעבר הבמה. נמרוד דגן, המגלם את אמו של המלט גרטרוד, החליט שאינו יכול להתעלם. "הקריאות וההפרעות המשיכו עד סוף ההצגה", סיפר אתמול (חמישי) בריאיון למהדורה ראשונה עם עופר חדד.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לפייסבוק של החדשות
לדברי דגן, "הצגות לנוער הן לא הצגות רגילות, לחלוטין צריך להתארגן אליהן אחרת והן תמיד לא פשוטות. התרגלתי לעובדה שב-15-20 הדקות הראשונות הקהל תמיד מגיב: יש לחשושים וקריאות, לא בדיוק מבינים מה קורה שם. בהצגה הזאת לא הגיע הרגע בו הקהל מקבל את הקונספט".
"יש המון רגעים של נשיקות, ממקום טהור ואותנטי, בין המלך והמלכה או בין המלט ואופליה, שם מגולמת על-ידי בחור", מבהיר דגן, אולם מדגיש כי הבחירה שגברים יגלמו את תפקידי הנשים לא נועדה להיות פרובוקציה: "מעבר לעובדה שאני לבוש בשמלה ומאופר, אין לי גינונים נשיים על הבמה".
דגן, שגם כותב טור למדור "מאקו גאווה", משתף כי התחושה הקשה ביותר שהוא לוקח עמו היא ההומופוביה שחווה. "כשאתה חי כגיי ובוחר לעסוק ולדבר על הומופוביה, אני יכול לומר שאני חווה אותה כל יום, לפחות פעם ביום - בין אם זה כשאני קונה קפה בבוקר ובין אם זה כשבערב אני רואה שני טיפוסים מסתכלים עליי בצורה שאני לא רוצה שיסתכלו עליי", הוא מודה.
"מבחינתי, לשחק את גרטרוד, בתיאטרון הלאומי הבימה, אצל הבמאי מאור זגורי, של הגדול מכולם שייקספיר - זו שליחות, בעיקר כי נוער מגיע להצגה", הוא מדגיש. "מעבר לשמוע טקסט שייקספירי, שזו משימה לא קלה בכלל לנוער, יש פה הזדמנות לתת להם לראות פנים נוספים. אין פה התיימרות להציג את הקהילה הגאה או ליצור פתח לשיחה על ליברליות - זו פשוט קונספציה של במאי שמביאה, בדלת האחורית, מחשבה שלפעמים קשה לעכל אותה".
בארגון חוש"ן, מארגוני ההסברה של הקהילה הלהט"בית, הודיעו כי יגיעו לפעילות הסברה בבית הספר שתלמידיו נכחו בהצגה.