פריים אחד מסרט תיעודי ששודר ביום השואה האחרון נחקק לעד בזכרונו של אברהם גרכט, בן 80, שלפתע ראה את אביו - שאותו לא ראה מילדות - צועד במחנה ההשמדה אושוויץ. אז החל המסע בעקבות הסרט והאומץ להביט בו שוב.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
72 שנים חלפו מאז שאברהם ראה את אביו. בפעם האחרונה שהתראו הוא היה בן שמונה. ההורים, משה ופרידה, שלחו אותו ואת אחיו למחנה קיץ, וכששבו מן המחנה - הוריהם כבר נלקחו בידי הנאצים. השנייה הזו שבה לגמרי במקרה, ראה אברהם את אבא שלו צועד באושוויץ במסגרת סרט שנעשה על סיפורו של יוסי פלד - הפכה את חייו.
"כשראיתי את זה זה היה כאילו הוא הופיע מולי ואמר: 'הנה אני'", סיפר גרכט בהתרגשות. "ביום השואה אני אף פעם לא צופה בסרטים שקשורים לנושא הזה. אני לא רוצה לבכות. בערב יום השואה, בשעה 15:00, פתחתי את הטלוויזיה וראיתי את הסרט. פתאום - אני רואה את אבא שלי. שבועיים שאני רק בוכה".
אחרי יותר מחודש עבר אברהם במקרה ליד תחנת רדיו 103 והחליט לעלות, בתקווה שבעזרתם של אנשי התחנה הוא יצליח אולי להשיג את הסרט. "נתנו לי להיכנס", שיחזר. "המזכירה הביאה לי כוס מים ותוך כדי שאני בוכה ומגמגם סיפרתי לה את הסיפור. שלושה ימים אחרי התקשרו אליי שאבוא לתחנה. הסרט נמצא".
אברהם סיפר, כי במשך שבוע לא היה יכול לצפות בו. "אמרתי לעצמי 'תפוס אומץ, אפילו אם תקבל התקף לב - העיקר שתמות מול אבא שלך'". לבסוף צפה, והדגיש: "זה עשה לי טוב. זה סימן חיים ממנו. פתאום מצאתי את אבא".
רק בשבת האחרונה שלח אברהם תמונה לאחיו, מרסל, שחי בצרפת. הוא אינו בקו הבריאות ואברהם חשש להרע לו. "אמרתי לו שמפריע לי רק דבר אחד: אני לא זוכר שלאבא היה שיער לבן. לשמחתי, הוא אישר את זה. מבחינתי זו חותמת סופית שזה הוא". בעוד מספר חודשים אברהם יהיה בן 80, ועכשיו הוא יכול סוף סוף לנוח. הוא ראה את אביו.