כשצוף פלאי חיפש דירה להשכיר הוא חשב על שכר הדירה, דוד שמש, ארנונה, אבל לשכנים החדשים שלו הייתה עוד בקשה קטנה. "אל תסתובב עם מכנסיים קצרים". אז מלבד הפטור ממכנסיים קצרים, צוף מצא מסביב לביתו החדש גם רחובות צרים, מסגד, מואזין, ככה זה כשאתה התושב היהודי היחידי בכפר ערבי, בית זרזיר.
בחודש שעבר הוא עבר צפונה. קרוב לגרושתו, לבן המשותף. חיפש בקיבוצים, במושבים, ולבסוף בחר בבית זרזיר. הבית גדול, יש גם מרפסת, שכר הדירה נמוך משמעותית והנוף - תחליטו בעצמכם.
צוף מספר: יש תמונה לאנשים בראש. נראה להם: כפר ערבי... אני נמצא במין איזשהו מתחם, כמו שחשבת, כאילו מלוכלך, כאילו פה, כאילו שם, המון סטיגמות. פתאום מגיעים, רואים איזשהו מרחב, טבע. הכול פסטורלי.
הוא אמנם יותר גדול מתל אביב אבל בתל אביב אין דיר של כבשים ארבעה מטרים מהבית. כל הלילה שומעים את הכבשים, וגם הריח לא משהו.
המראה של מיטלק סייע לו, לדבריו, בצעדים הראשונים במהלך חיפוש דירות להשכרה בהרצליה, אבל הכול נעלם ברגע שגילו את שמו. תגובות כמו "אוי, שמע ישראל, אתה ערבי", או "אני מעדיף אנשים אחרי צבא", "סטודנטים שמדברים עברית".
הוא סטודנט במרכז הבינתחומי, עובד כטבח, אבל זה ממש לא עזר למיטלק. הוא התקשה למצוא דירה וכשמצא השכנים החרימו את בעלת הבית. בהתחלה, כעס, נעלב, ואחר כך הבין.
"ההתנהגות הזאת לגיטימית. הרי אנשים פה במרכז, בחיים... לרוב, בחיים לא פגשו ערבי", הוא אומר. "כשאתה אומר להם: ערבי, אז התדמית הראשונית שיוצאת להם בראש זה חסן נסראללה. או בחור עם רעלה שצועק: אללה אכבר".
האמרה טוענת "טוב שכן קרוב מאח רחוק" אבל במזרח התיכון מעשים של קרוב משפחה, אפילו מרוחק, עלולים בקלות להרוס שכנות קרובה.