נסו לדמיין את החיים שלנו לפני הטלפון הסלולרי. נסו להיזכר איך נראה העולם לפני המטוסים, הטלוויזיה והאינטרנט. קשה אפילו להבין איך תפקדנו. עכשיו תחשבו לרגע איך נראה שיעור בבית הספר של הבן שלכם, ותשוו את זה לאיך היה פעם, כשאתם למדתם, כשסבא וסבתא למדו.
למרבה הצער זה נשאר בדיוק אותו דבר. הבעיות בכיתה הן בעיות שנוצרות כתוצאה מזה שאנחנו עובדים עם מודל חינוכי, שהומצא לפני מאתיים שנה. מורה אחד. 40-50 תלמידים. וכל מה שהוא עושה, הוא בעצם נותן הוראות.
עברו מאתיים שנה. העולם השתנה. כבר שנים מנסים להכניס טכנולוגיה לכיתות שלנו. סיסמאות לא חסר. מחשב לכל ילד. לומדה לכל ילדה. בסוף נשארנו עם הספרים והלוח. כאן בדיוק נכנס לתמונה שמואל מיתר, איש עסקים שבבעלותו היו בין השאר, חברות כמו אמדוקס ודפי זהב.
הטכנולוגיה הצטרפה - המורה נשאר במרכז
האיש מתעקש להישאר מאחורי הקלעים ולכן לא תראו את תמונתו. בעשור האחרון הוא מכר את רוב עסקיו, ונשאר עם מאות מיליוני דולרים במזומן. לפני חמש שנים וחצי הוא החליט להקים מפעל פילנתרופי ענק. חברת עת הדעת.
הוא חש שצריך לעשות משהו למען מערכת החינוך, שבעצם מה שקורה בתוך הכיתה לא עובד טוב. היה לו ברור שצריך לפתח שיטה חדשה, שחייבת לכלול טכנולוגיה. הבעיות נובעות לדבריו מכך שיש מורה אחד לרמות שונות של תלמידים, מכך שהכיתות נעדרות טכנולוגיה שמציפה את התלמידים מחוץ לכתלי בית הספר והעובדה שאין משוב.
הכלים שיש היום למורים ותנים לנו מידע בסוף התהליך, בעוד שמה שאתה רוצה זה לקבל מידע שוטף. פנינו למורים ושאלנו מה הם צריכים בכיתה ועל סמך זה בנינו מערך לימודים חדש, שלם ושנתי לכיתות ד', ה' ו-ו'. הילדים מתרגלים בעזרת מחשבים האישיים, כל אחד בקצב שלו. המורה מסתובבת ביניהם,
עוזרת למי שמתקשה.
אחר כך הם מעלים את העבודות לגלריה משותפת, ומנהלים עליהן דיון לימודי בכיתה. למרות הטכנולוגיה
המורה נשארה במרכז. המחשב לא מחליף אותה, הוא רק נותן לה כלים חדשים לעבודה. "אני יכולה תוך כדי להסתכל, לראות על מה הם עובדים", אמרה אחת המורות שעבדה עם השיטה. "בסוף אני יכולה גם להפיק דוח, ולראות איפה כל ילד, מה הוא עשה, איפה הוא עבד, במה הוא צריך עוד חיזוק, ולעקוב אחריו".
עוד לא הצטרפתם ל"חדשות 2" בפייסבוק?
עוד בנושא: